לידת ילדים זו חוויה שלמרות שהיא מלווה ברגעים נפלאים רבים, היא גם מציגה בפנינו אתגרים ואתגרים חדשים המלמדים אותנו להיות הורים. אחד החלקים שלעתים אנו מתקשים להבין כמבוגרים הוא כיצד מוחם של ילדינו עובד.
דוגמה לכך היא הרגע בו ילדינו עושים משהו שאין בו הרבה היגיון, כמו ניסויים או אירועים שיש להם. עם זאת, עלינו לנסות לראות את הדברים מנקודת מבטם ולהקפיד על כך: הם לא עושים זאת כדי להטריד אותנו, כי לפעמים, במקום שאתה רואה אסון, ילדך רואה יכולת או יכולת חדשה.
כאשר ילדכם גדל ומתחיל לרצות לעשות הכל לבד
זה קורה לכולנו: בסופו של דבר, היום מגיע כאשר ילדינו רוצים להתחיל לעשות דברים ללא עזרתנו. אלה חדשות נהדרות! זה אומר שהעיניים הקטנות האלה היו קשובות למה שאנחנו עושים, ותודעתך כבר רוצה להתחיל ליזום ולעשות דברים למען עצמה.
בתינוקות ועוד היום החלטתי להפסיק להילחץ על שטויות והתחלתי לתת לבת שלי להתלכלך תוך כדי משחקעם זאת, בהתחלה אנו עשויים שלא לראות זאת ככה, מכיוון שכמו שאמרתי בהתחלה, המנטליות הבוגרת שלנו מונעת מאיתנו להבין כיצד המוח שלך עובד. לשם כך אני משתף בדוגמה שקרה לי לאחרונה עם בתי.
לוסיה בת חמש ולמרות שנתתי לה את האפשרות לבחור את הבגדים שתלבש במהלך היום, תמיד עזרתי לה בשלב מסוים בתהליך, אם להוציא אותה מהמגירות או ללבוש בגדים. זמן מה, היא החליטה לקחת יוזמה ויום אחד היא התחילה לעשות את זה לבד.
באופן טבעי, להיות רק ילדה, הפעמים הראשונות שהתוצאות היו מעט הרות אסון: הבגדים היו לא מסודרים או מחוץ למגירות והיו לבושים בכמה בגדים שעל פי המנטליות הבוגרת שלי לא שילבו.
אני זוכר יום שהוא עשה הכל בלי להתייעץ איתי קודם, ואז הופיע מולי, גאה ואמר לי: "תראי אמא, התלבשתי עצמי ואני מוכנה!"בנוסף ללבוש מה שנראה יותר כמו תחפושת שנעשתה עם בגדים שנבחרו באופן אקראי, הבגדים שבחר לא ללבוש לא היו במקום.
לרגע חשבתי: "לא, איזה בלגן!"אבל אז ראיתי שוב את החיוך והרגש שלו, והבנתי את ה"אסון" כפי שראיתי אותו בתחילה, זו הייתה הוכחה שהיא החליטה לנסות לעשות דברים למען עצמה והצליחה.
אחרי אותו אירוע, לא הקדשתי חשיבות רבה לסוג כזה, אחרי הכל, היא פשוט למדה להתלבש וכל מה שצריך היה לעשות הסביר כיצד לאחסן ולהחזיר את הבגדים שלא תלבש למגירות.
עם זאת, לפני מספר ימים קראתי השתקפות אצל אימה המפחידה על עפרון שבור, שגרם לי להבין שעלינו לשנות את האופן בו אנו רואים דברים ברבים מהמעשים של ילדינו, כי למרות שחלקם עשויים להיראות כמו שובבות, מאחוריהם מסתתר משהו נפלא.
במקום שאתה רואה אסון, ילדך רואה יכולת או יכולת חדשה
ככל הנראה כל ההורים מסכימים על כך: החיים עם ילדים קטנים הם כאוס יפה בו תמיד יהיה משהו מלוכלך או מבולגן בבית. החל מלכלך את הבגדים או הרהיטים שלהם, ועד לאמנות המופשטת הזו שהם משקפים על רצפות וקירות בעפרונות צבעוניים, מעשי הקונדס של ילדינו הם בסדר היום.
חלקם, משגעים אותנו מעט, כי אנחנו לא מבינים למה הם עושים אותם ואפילו אנחנו חושבים שהם עושים את זה בגלל שהם מטרידים. עם זאת, עלינו להשהות לרגע ולשנות את המנטליות שלנו כדי לנסות לראות את הדברים מעיני ילד: הקירות והרצפות לא נראים כמו בד ריק שמוכן לקישוט?
אצל תינוקות ועוד "הספה הלבנה", המסר הרגשי שמזכיר לנו את הכאוס היפה בו אנו חיים עם ילדים קטניםכדי להסביר זאת טוב יותר, אני מרשה לעצמי להתגייס כמה דוגמאות ל"התעלולות "שילד קטן יכול לעשות בבית, וזה מסתיר הרבה יותר ממה שהם נראים:
- איפה אתה רואה שיש מלכלכים את הבגדים שלך באוכל, יש את היכולת לאכול לבד.
- איפה אתה רואה את המגירות של בגדים מבולגנים ולא במקום, יש את היכולת שלך לבחור ולהתלבש ללא עזרה.
- איפה שאתה רואה משחת שיניים בוצית, היא היוזמה שלו לשטוף אותם בעצמו.
- איפה אתה רואה אותה שיער רטוב או ג'ל, היא היכולת שלו לסרוק את עצמו.
- היכן אתה רואה א עפרון חצוייש גילוי הכוח שיש לו.
- איפה שאתה רואה חלב או מים שנשפכו על הרצפה, האם הכוונות שלך להתחיל לשרת אותו ללא תמיכה.
- איפה שאתה רואה בלגן במטבח, האם הכוונות שלך לעזור וללמוד לבשל.
- איפה שאתה רואה חבילה של מגבונים רטובים ריקיםיש הלהיטות שלו לעזור לך לנקות את הרהיטים.
- איפה שאתה רואה פנים או זרוע עם משיכות עט, הוא רואה את יכולתו להחזיק ולהתמודד איתו.
- איפה שאתה רואה הקירות או הרצפה עם שריטות עפרוןישנם הניסויים שלו לבטא את היצירתיות שלו.
- איפה אתה רואה נייר טואלט על הרצפה, בנך חוגג שהוא הלך לשירותים ללא עזרה.
- איפה שאתה רואה הבגדים המבולגנים על הרצפה, האם הכוונות שלך לעזור לך להפריד אותה בכביסה.
בטוח שיש עוד אלף דוגמאות על אותן פעולות הרסניות שילדינו מבצעים, אבל עם זה אני רוצה להראות זאת לפעמים יש הרבה מעבר לשובבות פשוטותכמו תמיכה בשיעורי בית או ניסיון לעשות דברים ללא עזרתך.
אז עלינו לאפשר להם לעשות הכל לבד ולא לומר דבר?
התשובה מורכבת יותר מאשר כן או לא. בתחילה, התשובה בהחלט תהיה "לא" מכיוון זה לא טוב לאפשר לילדים לעשות ולבטל כרצונם. אבל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להיות רגועים יותר וסוגרים פחות בסוג כזה של דברים ולשקול מחדש את רמת הביקוש שיש לנו עם ילדינו.
עלינו לתת להם את החופש והמרחב להתחיל להתנסות ולנסות לעשות דברים למען עצמם, אם לא, איך הם ילמדו לעשות אותם? כמובן שהפעמים הראשונות יהיו אסון הדחף הראשון שלנו יהיה לקפוץ לעשות את זה בשבילם או לתקן אותם.
אך עלינו להכיל התנהגויות אוטומטיות אלה ועלינו לאפשר לילדינו לטעות. עלינו לתת להם את ההזדמנות הזו לנסות לעשות דברים ולהבין שהם לא יעשו אותם בפעם הראשונה.. וכנראה גם לא השני ולא השלישי.
בתינוקות ועוד הפסיקו לנסות לשלוט בכל דבר: זה לא טוב לכם או לילדכםהמסר של כל זה הוא כדלקמן: ילדים לא עושים דברים שמטרידים אותנו. במצבים רבים, הם רק מנסים לעזור, להיות עצמאים או להמשיך ולחקור יכולת או יכולת חדשה. ועלינו להיות רגועים יותר, במיוחד לגבי הציפיות שלנו ולהבין שהם בקושי יודעים את היכולות שלהם ומוציאים אותם לפועל.
כמובן שלמרות שעלינו לתת להם מרחב, תפקידנו כהורים הוא להמשיך ולהנחות אותם וזו הסיבה, כאשר אחת מהדוגמאות שציינתי מתרחשות, אנו יכולים להכיר במאמץ שלהם, אך עלינו גם להראות להם כיצד לעשות דברים נכון, כמו גם להסביר להם שלכל דבר שהם עושים יש השלכות (כמו למשל שבגדיהם עשויים להיות מוכתמים לצמיתות או שנעליים הפוכות עלולות לפגוע בכפות הרגליים שלהם, למשל).
אולם לאחר שנבהיר מראש כי דברים מסוג זה אינם עושים אותם רק על ידי שובב או מתוך כוונה להכעיס אותנו, אנו יכולים לעזור להם להשתפר בשלב הניסיוני הזה בהתפתחותם, מכיוון שם אתה יכול לראות אסון, ילדך רואה יכולת או יכולת חדשה.
תמונות | י.פ.י.
