אנו שוב לפני שבוע של חגיגות, שכן אם רק הכרזנו על תחילתו הבאה של שבוע החיסון העולמי, היום אנו חוגגים את יום כדור הארץ הבינלאומיומחר נעשה את אותו דבר עם יום הספר.
אירועים מסוג זה משמשים תזכורת לפעולות שעלינו לעודד באופן קבוע, או כמודעות לבעיות חברתיות או בריאותיות חשובות (ללא קשר לשיעור האוכלוסייה שנפגע). אך כמובן, אין טעם אם לאחר יום כדור הארץ אנו יוצאים לטיול משפחתי ומתלכלכים בשאריות האוכל; או אם היכולת לנסוע ביום ראשון באופניים כך שילדינו ישמרו על קשר עם הטבע, אנו מעדיפים את הנוחות של הבית שלנו; או אם בכיתה דיברו על חסכון במים ובבית ההורים משאירים את הברז פתוח ברציפות.
מכיוון שאחת הדרכים החשובות ביותר ללמידה לילדים היא דוגמנות, כלומר: אנו מחנכים ילדים ללא הרף גם כאשר איננו אומרים דבר, זו הסיבה שהדוגמא שלנו כל כך חשובה. אבל מה מרגישים ילדים כאשר הכוונות הטובות שלנו נתקלות במכשולים חזקים יותר?
האם אתה מכיר פלנטה יפה יותר משלנו? האם ידוע לך על מקום אחר ביקום שמגוון את המגוון הביולוגי שלנו? האם אתה מסביר מדוע אנו מתעללים כך לאם המקלטת ומאכילה אותנו?
אלה השאלות שעל כל (מבוגרים וילדים, אזרחים מן השורה ואישים חשובים, יחידים וממשלות) לשאול את עצמנו ביום כמו היום. כי פעמים רבות אנו נתקלים בהצהרות על כוונה בלבד ללא מהות, אני כבר יודע זאת; שגם אינטרסים כלכליים חופפים לאינטרסים של שימור; אבל אני מודע, יותר מכל, לכך ש מסלול שבחרנו ביחס לכוכב הלכת שלנו, אולי לא הכי מתאים.
כן, היום נדבר על החדרת אהבה למינים מהצומח על ידי מתן אפשרות לילדים לטפל בגינה הביתית, ושנדגיש את החשיבות של ערים ירוקות. אך גם כיום הארקטי ממשיך להפשיר, והיערות ממשיכים להתריס, ומותירים חיות בר חסרות בית שחיות שם.
ובכן, קירוב ילדים לטבע (ובהרחבה למגוון האדמה גם אם אינו ניתן להשגה בממדיו) הוא הכרחי, אך אינני יודע מה יחשבו על הדורות שקדמו להם, כאשר הם יודעים באיזה מצב אנו עוזבים את כדור הארץ כאשר הם גדלים.
מי שמכיר אותי יודע שאני אדם אופטימי, אבל אני לא מאבד את ראיית העובדה שבלי פעולה אין שינויים, האם אנו הולכים לחכות שילדינו יהיו גדולים יותר שהם יניחו אותם?
