אני מציע זה ימים רבים תינוקות יכולים לאכול לבד והיום אכנס לנושא קצת יותר. עם המחקרים שכבר ציינתי על דייויס ואחרים, ראינו שילדים מסוגלים לאכול את כמות המזון הדרושה, וחשוב מכך ומפתיע, הם מסוגלים להתאים את איכותם לצרכים שלהם.
כבר זמן מה, מצב האכלה שנקרא "גמילה בהובלת תינוק", שיכול להיות שתורגם כ"גמילה בבימוי התינוק", אם כי כמו בספרד, הגמילה מתכוונת למשהו אחר, אפשר לומר שזה "הכנסת האכלה משלימה בהדרכת התינוק", או מה זה אותו דבר, שהילד מאמץ האכלה משלימה על פי צרכיו וטעמם.
כשרואים זאת, שתינוקות מסוגלים להאכיל את עצמם, תוהה מה תפקיד האם או האב לפני תינוק מאומן לחלוטין.
התשובה היא פשוטה. הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות זה לספק מזון תזונתי ומגוון הולם, כך שהם יבחרו מה וכמה לאכול.
המלצות אלה נולדו מגיל רפלי, תזונאית וסגנית מנהל יוזמת בתי החולים לבתי חולים לילדים של יוניסף (IHAN) בבריטניה.
לדברי רפלי, ובעקבות המלצות ה- WHO שהזכרנו לפני מספר ימים, האידיאל הוא להתחיל להאכיל בכך שמציעים לתינוק אוכלים הלעסים קלים שהם חלק מתזונת ההורים. באופן זה, על ידי אכילת אותו הדבר, סביר להניח שהם סובלים מבעיות בקבלת טעמים ומרקמים עם אוכל.
מדובר על ניצול הסקרנות המולד של התינוקות, הרצון שלהם לחקור ולהתנסות ואת היכולת שלהם לחקות מבוגרים כדי שיוכלו לנסות אוכלים שונים כמות שהם.
באופן זה המעבר מחלב למזון נעשה בצורה טבעית, שכן הכל קורה בקצב של הקטנטנים ומבוסס על יכולותיהם, רצונותיהם וצרכיהם.
ילדים שמורשים להחליט נוטים להיות פחות תובעניים ונראה שהם אפילו נמנעים ממאכלים כלשהם, שמעריכים אותם אחר כך, היו גורמים אי סבילות.
אבל אם אני אתן לו אוכל הוא יחנק, נכון?
הזנה מסוג זה מעוררת אצל ההורים את הספק ההגיוני אם ילדם לא יטבע אכילה בדרך זו. באופן עקרוני, אם הילד נשאר רק במצב זקוף והוא מסוגל לקחת את האוכל בידיים ולהביא אותו לפיו, יש לו את היכולת ללעוס (גם אם אין לו שיניים) והוא יכול להזיז אותם לחלק האחורי של הפה כדי לבלוע אותם בלי בעיות (זה לא אומר שאתה צריך לצפות בהם בזמן שהם אוכלים).
היכולת לתפוס דברים קטנטנים מגיעה אחר כך, וזו הסיבה ילד שניזון ממה שהוא לוקח לא יכול להיחנק מדברים קטנים כי אין לו את היכולת לקחת אותם ולשחרר אותם בפה.
תינוקות בני 6-8 חודשים תופסים דברים עם כל היד, ולכל היותר עושים מהדק אצבע ואצבע אצבע מלאה (קליפר תחתון). בדרך זו לקחת דברים הם יכולים רק לאכול (או למצוץ) את מה שבאגרופים שלהם, ולכן עדיף להם לקחת חתיכות גדולות מאוד מאשר חתיכות קטנות, שלא יידעו לאכול.
הבשר, למשל, מוצע הכי טוב בסטייק, מכיוון שהם יכולים לקחת אותו שלם ולמצוץ את החלק הבולט. כאשר הם מסוגלים לקחת אוכל ולהפיל אותו בפה, עדיף להציע להם בשר טחון.
במילים אחרות, לדברי רפלי, האידיאל הוא להתחיל עם חתיכות גדולות, בגודל אגרופו של התינוק וקצת יותר, שכן עוד מעט זה יהיה מה שהתינוק יאכל, יכרסם או ינק.
אוכל אידיאלי מלכתחילה יכול להיות אגס או תפוח, חתוך לפרוסות דקות מאוד, שאם הם מעט בשלים ניתן לבטל די בפה, ברוקולי, מכיוון שהם תופסים את הגבעול בידם ואוכלים את השאר, סטייק בקר קטן, גזר מבושל, תפוח אדמה ...
בכל מקרה, שום דבר לא היה קורה אם אנו מציעים אפונה, אורז או חומוס. אם הם קטנים ולא מוכנים, הם יילחמו איתם במקום לאכול אותם (הם יתפסו אותם בידיים ולא יידעו איך לפתוח אותם להכניס אותם לפיהם), ואם הם יצליחו להכניס אותם לפיהם, הם כנראה מוכנים ללעוס אותם.
ואם הוא יצליח אבל לא מוכן?
ובכן, יש שלוש אפשרויות, אחת שאוכלת אותה בצורה מושלמת, אחרת שהיא אטרקטיבית, הכינו ארגג והאוכל חוזר לפה כדי ללעוס שוב והאחרון לפחד ואם יש ספק אנחנו לוקחים את החתיכה עם האצבע כמו מתי הם שמו איזה חפץ קטן.
יתרונות
ילדים מקבלים טוב יותר מרקמים וטעמים שונים, נוטים לקבל יותר אוכל והתפריטים שלהם דומים מאוד לאלה של מבוגרים. הסיבה לכך היא שבנוסף להתבוננות בטעם, בטמפרטורה ובמרקם בפה, ניתן לקבע אותם בצבע, בצורה, במגע, בטמפרטורה כשנוגעים בו, במה שקורה כשמכות את האוכל על השולחן, וכו '
הם אוכלים לפי דרישה, הכמות שגופם מבקש ובוחרים את המזון שיכול לתרום יותר בהתאם לדרישות התזונה של כל רגע. מכיוון שהסקרנות שלהם היא זו שמובילה אותם לנסות אוכל, הם אלה שמחליטים מה וכמה לאכול, מה הם אוהבים ומה הם לא אוהבים ומעודדים את האוטונומיה של התינוקות.
כאשר אוכלים אוכל בנפרד, הוא מכיר את כל המאפיינים שלו בבידוד, ולכן לבננה יש טעם של בננה, אפונה עם אפונה ובשר עם בשר. עם זאת, עם דייסה עליהם להטמיע טעם מוזר שככל הנראה לעולם לא ינסו שוב.
הם יכולים לאכול אותו דבר שמבוגרים אוכלים, כך שתוכלו לשבת איתם לשולחן ולהיות עוד אחד. בדרך זו אין הכרח ללכת עם דייסה מכאן לשם, אנו יכולים ללכת כאורחים לאכול מבלי שנצטרך להכין כלום ובמקרה של דחיפות נוכל לקנות בננה או משהו אחר כדי לאכול אותו.
ילדים לא מתרגלים לדייסה וכתושים (מרקם שבוגרים לא משתמשים בהם בדרך כלל) ומנצלים את התקופה שבין 6 ל 12 חודשים (בערך) בהם יש להם סקרנות מרשימה כלפי כל דבר. לאחר זמן זה הם מאבדים את הרצון ללמוד ולנסות דברים חדשים, וסבירות גבוהה יותר להתרגל למחוץ ולהגיע לגיל מבוגר מבלי לרצות לנסות חתיכות ולרצות לאכול הכל בדייסה.
חסרונות
לא את כל המזונות ניתן להציע בדרך זו לילדים. במקרה שילד זקוק למזון מסוים (בדרך כלל במקרה של צורך בתזונה מיוחדת לפתולוגיה כלשהי), ניתן להכין דייסה באחת התמונות כדי להוסיף את המזונות הדרושים. במקרה של תינוקות בריאים, חלב הוא המזון העיקרי עד השנה, כך שלא משנה יותר מדי שלא תאכל אוכלים מסוימים.
חסרון נוסף הוא מה שלפני שלוש פסקאות היה יתרון, וזו דרך אכילה מלוכלכת מאוד. התינוק אוכל בידיים ומכרסם ומוצץ את האוכל. כל זה אומר שהוא עצמו, הבגדים והכיסא הגבוה בסופו של דבר מלאים באוכל.
זה גורם לחוסר אמון: למרות שכבר הסברתי שזה נורמלי שלפעמים הם עושים ארקייד ואפילו נחנקים, מכיוון שהם לומדים (עם הדייסה קורה גם בהתחלה), אמהות רבות חושדות או לא מעזות להאכיל את ילדיהן מזה דרך. באופן אידיאלי, התחילו להציע אוכל בצורה סבירה למדי וככל שאנו רואים שהם מוכנים יותר ניתן לתת להם אוכל מוצק יותר.
מתי זה לא אמור להתקיים
אין להשתמש במערכת זו בתינוקות עם היסטוריה של אי סבילות למזון, אלרגיות או אם היא מוקדמת. נכון שלפעמים הם דוחים כמה שהיו גורמים להם לחוסר סובלנות, אך ברגע בו ילד סובל מסוג כלשהו של אי-סובלנות, השליטה צריכה לעבור לרופאים, אשר יחליטו מתי הוא הזמן האידיאלי להציע אוכלים חדשים.
עד שאני רואה את זה ...
יש כאלה שחושבים, כאשר הם קוראים או מאזינים למשהו שקשור לאפשר לילדים לאכול לעצמם אוכלים מוצקים למחצה, וזה משהו לא סביר או מסוכן ביותר. לכן שמתי כמה סרטונים שיכולים לשמש דוגמה.
ביוטיוב ישנם כמה סרטונים איתם תוכלו לקבל מושג, אבל מצאתי כמה מילד ספציפי, אוליבייה, שהוריו הקליטו אותו בזמן שהם אכלו מאז שהיה בן חצי שנה.
בסרטון הראשון אוליבייה הוא בן 5 חודשים ו 24 יום ואנחנו יכולים לראות אותו אוכל גזר ותפוחי אדמה מבושלים. אם אתה מסתכל יש זמן שבו חתיכת גזר גדולה מדי מתקרבת לגרון, אוליבייה מבצע "בדיקה למחצה", לוקח את הגזר מהמקום שבו הוא לא אמור להיות וממשיך לאכול.
בסרטון הבא יש לו 6 חודשים ו -13 יום ואנחנו רואים אותו אוכל ברוקולי:
באוליבייה הבאה יש 7 חודשים ו -11 יום ואנחנו יכולים לראות כיצד אוכלים בננה:
ובאחרון ששמתי אותך, בו אוליבייה בן 7 חודשים ו -12 יום, אנו רואים איך הוא אוכל משהו כמו כריך לחם (אני לא יודע אם יש משהו בפנים):
אם אתה רוצה לראות סרטונים נוספים של אכילת אוליבייה הקטנה אתה יכול לעשות זאת כאן. מצידי אני קורא לך לקרוא מדריך עם טיפים לביצוע "גמילה בהובלת תינוק".
ספר מומלץ: 'הילד כבר אוכל לבד'
אם אתם מחפשים מידע נוסף בנושא, קריאה מומלצת היא 'הילד כבר אוכל לבד'. זהו התרגום הספרדי לספר 'גמילה מולידה תינוק' מאת גיל רפלי, ובו הוא מסביר את ה- ABC של צורת אוכל זו הידועה גם בספרדית כשיטת ACS (למד לאכול לבד).
