רבים מאיתנו שמכירים את ארמנדו כמה שנים אמרו לו שהוא היה צריך לכתוב ספר מתישהו. ברגישות ההיא שיש לו ובגלל דרכו לתקשר קרוב כל כך, היה עליו לחלוק עם העולם את חוויותיו כאב ואת החזון המסוים שלו להורות. ובכן, הוא הקשיב לנו: תענוג לבשר כי סוף סוף, הספר הראשון שלו "אני אבא, איך לגדל את ילדיך עם השכל הישר" יצא זה עתה.
זהו ספר שטוף אהבה, מלא משמעות, הרגשה והרבה ממה שנאמר כאן בתינוקות ועוד. אבל זה גם ספר בהפתעה, כי בתור אחד זה לא הספיק לכל מה שניצל, עוד מעט יבואו שני ספרים נוספים.
למי שלא מכיר אותו, ארמנדו בסטידה היה עורך תינוקות ועוד כמעט עשר שנים, אך הוא גם אחות ילדים, ובראש ובראשונה, אב לשלושה ילדים (11, 8 ו -4) ששינה את חייו ותפיסתו של הורות.
קצת מוזר לראיין בן זוג שנמצא איתנו כל יום, אבל רצינו שהוא יספר לנו עוד משהו על הפרויקט שלו. כשאנחנו שואלים אותו מדוע החליט לכתוב ספר, ארמנדו אומר לנו:
על זה לפני מספר שנים (אני מדבר על 2011). כתבתי בתינוקות במשך שלוש שנים ויותר כאשר חסיד, שהפך במהרה לחבר, אמר לי שאני צריך לכתוב ספר, שרבים מהדברים שאמרתי בבלוג חייבים להסתיים איכשהו בעיתון.
באותה תקופה אמרתי לא, שזה מוקדם, שעדיין לא הרגשתי שאני יכול לפנות להורים אחרים ושאני זקוק לילדי כדי לגדול יותר, להיות מבוגר, שאראה את עצמי עם יותר בעיות, יותר חוויות, יותר פתרונות. חשבתי "כשיש לך את כל התשובות, מופיעות שאלות חדשות."
כך הגיע רגע, שנתיים-שלוש אחר כך, בו התחלתי לאסוף פריטים. אחרי המון מילים שנכתבו כאן ובמקומות אחרים, ראיתי שרבים מהדברים שנכתבו יכולים סוף סוף להיות ספר (למעשה, יהיו שלושה). למה? במיוחד הרצון לשמור על הנייר שעות רבות המוקדשות לשליחת מסר של כבוד וחיבה כלפי הילדים, אך גם לאפשר לאמהות ואבות אחרים לקבל את זה על הנייר, מוחשי יותר, קרוב יותר, יותר בהישג יד .
מה נמצא בספרכם הראשון?
החלק הראשון של פרוייקט גדול יותר, שהפך להיות ספר, אחר כך שניים ולבסוף שלושה. חמישה פרקים בהם אני מדבר על ההתחלה, קצת על הריון, קצת על הגעת התינוק ואז אני מנווט בעולם הרגשות כהורים (ואמהות), על מערכות יחסים עם אנשים אחרים, על אופן האימהות ואבהות הופכת אותנו לאיך ששאר החברה והילדים חיים את זה. מעל כולם, לנסות להסביר איך אני רואה אותם, איך אני חושב שהם, כך שלהורים תהיה עוד דעה אחת, עוד חזון אחד איתו לקבל החלטות בעת העלאתם.
איך אתה רואה אבהות היום?
ברגע מאוד מוזר. מרגש כשאני רואה הורים שרוצים להיות חלק מהחינוך וההתחנכות של ילדים, מכבוד וחיבה, חיבוק ונשיקה של ילדיהם, סומכים עליהם והופכים אותם למשתתפים בהחלטות רבות, תמיד עם אחריות לשדר נורמות וערכים (אסור לאבד זאת לעולם).
אבל עם עצב מסוים כשאני רואה שדפוסים רבים של הורי פעם ממשיכים לחזור על עצמם: עם הורים מעורבים בצורה לא טובה, שחושבים שצריך לחנך ילדים באמצעות חוסר, בדידות, דרישה מתמשכת, מכיוון שהם מאמינים כי הם נתונים למבחנים רבים יותר, טובים יותר עבורם, כאשר רבים עשויים לחוש בדיוק ההפך, שהם דורשים משהו בלתי ניתן להשגה, ולעולם לא יספיקו ... ואסור לשכוח שהחברה של היום נוצרת על ידי ילדי האוטוריטריזם.
יש אנשים נפלאים? כמובן, אך חוסר תנועה אל מול עוולות מתמדת רק מראה לנו שלימדו אותנו יותר מדי להיות צייתנים ולא להרים את קולותינו אל מול עוולות. זה חייב להשתנות, ולכל דור יש את ההזדמנות לעשות זאת. זה תלוי בהורים ובמחנכים.
איך ההורות השתנתה בשנים האחרונות?
בנקודה של אובדן וחפש הפניות חדשות. דפוסי העתקה רבים, בפשטות: מה שהם עשו לי (למרות שזה נראה לי קטלני כילד), אני חוזר על זה; רבים החליטו לא לעשות זאת, לשבור ולעשות זאת בצורה שונה מאוד: חלקם התקדמו לעבר מתירנות, ולא היו מספיק נאותים ברגע החברתי הנוכחי; ואחרים התקדמו לעבר סוג של חינוך בו ההורים משמשים דוגמה וכמדריך, ומשאירים את הילד חופש לבחור, לחשוב, ליצור וללמוד לפי המוטיבציה שלהם, אך קביעת סטנדרטים כך שיוכלו להיות חלק מהנושא שלנו החברה מכבדת את שאר החברים.
ברור שהרבה דברים השתנו לטובה בהורות, אבל מה לדעתך עלינו להציל מהורות?
עם התחשבות שמה ששרר היה העונש, הכפכף, "כשאבא בא, אתה מגלה" וכל כך הרבה משפטים ופעולות חינוכיות כל כך, אני לא רואה מה יכולנו להציל. מעבר לאהבה שהייתה לכל אב ואמא לילדיהם, אני לא חוסך כמעט דבר. אולי נושא האחריות כשמתנים ומעריכים דברים מהותיים. באותה תקופה ההורים פשוט נתנו לנו יותר מאשר בתאריכים שצוינו, ירשנו דברים מאחינו והכל דאג להרבה יותר.
עכשיו לילדים רבים יש יותר מדי מתנות, אם משהו נשבר, קונים עוד אחד, ואם ביליתי איתך מעט זמן ואני רוצה ממך חיבוק, אני קונה לך משהו ומקבל אותו. אבל זו כמובן טעות חינוכית של רבים כל כך שמתבצעת במעגלים רבים. שינוי לרעה. והמשחק בחוץ ... חבל שהילדים של ימינו איבדו אותו במקרים רבים. אבל זו בעיה חברתית: לפני שבילינו שעות ברחוב, ועכשיו כמעט ולא ניתן להעלות על הדעת, מכיוון שאנו חשים שערים הרבה יותר חסרות ביטחון, ורבים בסופו של דבר מבלים שעות מתות מול המסכים ... גם חברת חברת "חברת האדודה" צריכה לשקול שוב לילדים חלק מהציוד: שנה את לוחות הזמנים של העבודה כך שנוכל לבלות איתם יותר, שהערים היו בטוחות יותר, שההורים לא צריכים לעבוד כל כך קשה כדי שיהיה להם מקום לגור ולהביא צלחת לשולחן וכו ' אבל כמובן, במדינה כמו שלנו, זו אוטופיה אמיתית.
יש לקוות שילדינו מחליטים להכות בשולחן שאנחנו לא נותנים, וזה שאנחנו שמודים להם על היכולת לעשות זאת.
בנוסף ליותר מ -3,700 מאמרים שכתב על תינוקות ועוד, תוכלו לקרוא את ספרו הראשון של ארמנדו, אותם ניתן לרכוש כאן ייעודי, באמזון וגם בחנויות ספרים. מזל טוב, בן זוג!
אני אבא כיצד לגדל את ילדיכם עם השכל הישר - כרך 1: כרך 1
היום באמזון תמורת 17.28 אירו
