בתוך תינוקות ועוד דיברנו בהרבה מקרים של אובדן במהלך ההיריון, הלידה ואחרי הלידה. אנו עושים זאת מכיוון שברור לנו שזה זמן מאוד כואב מאוד לזוגות, לתת להם תמיכה מכאן, ובדרך אגב לעורר מודעות בקרב אלה שלא סבלו כי הזוגות האלה זקוקים להרבה אהבה והבנה, מכיוון שהם רגילים מכדי לקבל אותם ההפך: ביטויים בעלי משמעות טובה, אך הם גורמים נזק רב מתועלת.
הזוגות שבדרך כלל חיים הכי הרבה הם אלו הסובלים מבעיות פוריות, שרואים כיצד הם מציבים את תקוותיהם להשגת חיוביות שלפעמים בסופו של דבר לא משגשגים. הם אנשים שיכולים לחיות צרה מוחלטת, ושוב סובלים מהם אי הבנה של הסביבה הישירה ביותר. לדבר קצת על זה, ובעיקר על עקרות, יש לנו היום הלנהנשיא איגוד הרשת הלא פוריות.
מהו איגוד הרשת הלא פוריות
לפני שאני אתחיל עם השאלות, אני רוצה לומר לך ש האיגוד הלאומי לרשת פוריות נולד עם הרצון להיות נקודת מפגש לנשים עם בעיות פוריות; נשים שעוברות תהליך קשה להפוך לאמהות.
משימת האגודה היא להיות מקום מפגש המשמש לתת תמיכה, עידוד, תשוקה, כוח ומעל לכל תקווה לכל אותן נשים אמיצות ונאבקות שקמות כל יום להתקדם במטרה אחת בלבד: להיות אם.
כיום יש לה משרדים בקהילה ולנסיה, ברצלונה, מדריד, מורסיה, האיים הבלאריים, גרנדה ו אראגון.
בנוסף, ה- האיגוד הלאומי לרשת פוריות הוא נועד לנרמל את פוריות, לשבור את הדעות הקדומות הקיימות סביבו ולהפוך את הרבייה המסייעת לכינוי היבט נוסף של הרפואה.
לבסוף, העמותה שואפת להבטיח שבבתי מרקחת ובתי חולים ניתנת חשיבות זהה לטיפול פרמקולוגי כמו למעקב רגשי במהלך התהליך.
"ואתה, למתי? שאתה מתגעגע לאורז!", אני מניח שהביטוי הזה נפוץ מאוד, ובו בזמן מאוד כואב ...
אנו מבלים את חיינו בלחץ מצד החברה סביבנו; הם לוחצים עלינו שיהיה לנו חבר, ואז להתחתן, ואז הילדים באים והדבר לא נגמר שם, אנחנו צריכים להיות עם הזוג, לקנות את הבית הקטן עם הכלב, לצאת לחופשה לדיסני לנד פריז ולנסוע במיניוואן. כן, לחברה אכפת מדי מכוונת חייו של האדם, אך לא אכפת לה להזדהות איתם.
אז כן. לרוע המזל זה נפוץ מאוד. אני לא חושב שיש אישה בגיל הפוריות שלא שמעה אותה, לפחות פעם אחת בחייה.
ואני שואל: האם מישהו עצר לחשוב מה פירוש הביטוי הזה? האם אתה יודע שיש זוגות שמתקשים ללדת תינוק 2,3, 5 או 9 שנים? האם אתה יודע שיש זוגות שלא סוף סוף יש להם תינוק? האם אתה יכול לדמיין את הבלאי הפיזי והרגשי הכרוך בכך? חודש אחרי חודש המתנה. לראות איך הזמן משחק נגדו, איך האפשרויות בורחות מידיו ... ועכשיו לאחר ששמת את עצמך בעורו, חשוב על הכאב שצריך להתרחש בו ושוב ושוב להזכיר לו שלא, שעדיין לא זה אמא / אבא, שמנסה שנים ולא כלום. שהוא עבר מספר הריונות אבל הם לא הגיעו למונח וכו '.
מכאן אנו רוצים לומר די! בבקשה, אתה לא מבין את הנזק שאתה יכול לגרום? מהלחץ והעומס הנוסף שהנחתם על אותו אדם שמתמודד כעת עם ילד בלי להביא אותו לילד?
אצל תינוקות ועוד 11 השאלות הנפוצות ביותר בנושא פוריות שנענו על ידי מומחהוזה לא הביטוי היחיד, נכון?
בכלל לא, ישנם רבים. כדי לתת כמה דוגמאות לביטויים שעלינו לגרש לנצח:
האם אתה יכול לספר לנו קצת על איך נולד "האדום אינפרטילס"?
העמותה נולדה ברשתות. מצאנו שלוש נשים שבאותה תקופה מנסות להיות אמהות כבר כמה שנים בלי לקבל את זה. עברנו מספר טיפולים של רבייה בסיוע במדרונות ובלאי פיזי ורגשי רב. אנו מסכימים על בלוג ומתחילים לדבר. כל יום הצטרפו עוד נשים. אנו יוצרים קשר יפה מאוד ומיוחד. אנו עוזרים ותומכים זה בזה המון.
כשמצאתי אותם, זה שקע פסיכולוגית. חיפשתי תינוקת יותר משלוש שנים, עברתי הפלה, הטיפול בהתרבות הראשונה שסייע לי לא עבד וזה היה לא בסדר. הייתי עצוב, עייף, כועס, פחדתי ... ולפגוש נשים אחרות שהרגישו כמוני, שהבינו אותי, שלא שפטו אותי ... הייתה הפוגה. בשבילי זה היה לפני ואחרי. התחלתי להשאיר את הבאר במקום שהייתי. הדרך נותרה קשה, אבל כבר לא הייתי לבד.
זה מה שגרם לנו לחשוב על יצירת אסוציאציה לחולים עם בעיות פוריות ו / או רבייה בסיוע.
חשבנו שצריך ליצור מרחב בו להיות בטוחים. בטוח מפני ביטויים כואבים, מהערות מזיקות. מקום להרגיש מלווה. מקום ללכת אליו כדי לקבל את החיבוק הזה שפעמים רבות הסביבה שלך אינה מסוגלת לתת לך. זו הייתה ההתחלה.
עכשיו העמותה היא לא רק המקום אליו אתה צריך ללכת לא להרגיש לבד. אנו עובדים מדי יום קול לאי פוריות. אנו רוצים שפוריות תזהה כפתולוגיה אחרת שיש לטפל בה, אנו רוצים שאנשים לא יתביישו לסבול מעקרות ויפסיקו להפגין דמוניזציה של טיפולי רבייה. בתורו, אנו פועלים להשגת חום ואנושיות במרפאות במהלך הטיפולים ומביאים אנשי מקצוע לחולים, שמאזינים להם.
אצל תינוקות ועוד "הדבר הגרוע ביותר בעקרות הוא להרגיש כמו אם ולא ללדת", שוחחנו עם אווה מ. דירוס על הדרך הקשה של עקרות.אין ספק שהנשים שנמצאות ברשת זו קשורות קשר הדוק עם אובדן הריון, כולל אובדן ילודים. האם מקובל לקבל גם ביטויים שמנסים לעזור, אך גורמים נזק רב מתועלת?
עקרות נגרמת על ידי פתולוגיות רבות ושונות. חוסר היכולת להיכנס להריון (עקרות) או לשאת הריון למונח (אי פוריות) נגרמת מסיבות שונות מאוד, החל מגורמים זכריים לבעיות ביוץ, אנדומטריוזיס, בעיות אימונולוגיות או קרישיות, מומים, כדי להזכיר כמה . במקרים רבים זהו שילוב של פתולוגיות שונות שלא מאפשרות לנו להיות אמהות / אבות.
לרוע המזל, רבים מאיתנו סבלו מאובדן הריון או ילוד. זה דבר נורא. צריך להקשיב לביטויים האופייניים של "עדיף עכשיו מאשר לא אחר כך", "הטבע חכם", "שקט, תיכנס שוב להריון".
אני משער שהם אומרים במיטב הכוונות, אבל הם משפטים כואבים כל כך ...
האדם שמקבל אותם בדיוק איבד את ילדו. הבן שלך כן, הוא עדיין לא נולד, אבל הוא כבר היה התינוק שלה. כבר דמיינתי את זה, חלמתי ... וזה נעלם.
בטח לילד הזה כבר היה שם והוריו כבר חלמו לקשט את החדר ואת כל מה שהיה להם לקנות.
זה עלה לך כל כך חיובי כל כך, ההיריון הזה, שאתה נאחז בו, ופתאום יום אחד אתה קם מדמם או בבדיקת אולטרסאונד אומרים לך שהלב הקטן הזה לא פועם. התינוק שלך הפסיק לחיות.
זה נורא, קשה מאוד. נסה לשלוט בבכי ולהיראות חזק. חזק מכיוון שאתה מקבל ביטויים כמו אלה שקראנו להם בעבר, ביטויים שגורמים לך לראות שהאדם שמולך לא נותן לו את החשיבות שיש לו. איפה שאתה בוכה לבנך, אותו אדם חושב שזה היה רק קבוצת תאים. ביטויים שגורמים לך לנעול את עצמך ולא לתת יותר הסברים.
אנו גם מבינים שלרוב קשה לבן משפחה / חבר להיות באותו הרגע. מה לומר, מה לעשות ...
העצה שלנו: אל תגיד כלום. התבונן בה בעיניים ותעביר במבט הזה שאתה שם. תן לו חיבוק, ליטוף, אבל אל תגיד לו כלום.
שום דבר שאתה אומר לא יהיה נחמה. בוודאי לגרום לתוצאה ההפוכה, כך אל תגיד כלום. פשוט תן לו חיבוק.
חיבוק ומדי פעם מתעניין בך, נכון? בלי לעשות זאת "הימנעו מלדבר על זה כדי לא להזכיר לך." אני מבין שהאידיאל הוא חברות שדווקא יש להקשיב לך אם אתה צריך לטפל בנושא. האם זה כך?
בטח, תודה, על ההבהרה. זהו. זה לא עניין לתת לך חיבוק ו"הלה, כבר הגשמתי, זה מה שהיית צריך. " לא. חבר טוב, אבא, אם, קרוב משפחה צריך להיות שם. זה תפקיד קשה, אנחנו יודעים, אבל זה התפקיד שלהם והם צריכים לנסות לעשות את זה בצורה הטובה ביותר.
כמה רמזים:
אני חושב שיש את המפתח. אותו אדם מיוחד שמנסה לעזור לא צריך להרגיש דחוי, לא צריך להרגיש שמה שהוא עושה הוא חסר תועלת. ברור שזה עובד! זה משרת המון.
אם אתה, אדם מיוחד שמנסה לעזור למישהו שזה עתה סובל מאובדן הריון, או שלא עבר טיפול רבייה בסיוע שלו, אתה קורא אותי, אנא שימי לב אלי. שאתה כאן הרבה. אל תכריח את המצב, אתה צריך לתת לה זמן, לזמן שלה, כל מה שהיא צריכה. אל תתן לה עצות, אל תנסה לעודד אותה כי כרגע היא לא צריכה לשמוע מילים של "עידוד". שיידע שאתה שם. שאתה לא משאיר אותה לבד.
אתה יכול לומר: "אני כאן, אני לצידך. כשאתה צריך את זה, יש לך את הכתף לבכות. אתה יכול להרפות איתי. אני לא אדון אותך. אני לא אעצה לך. אני רק אמבק אותך ותמיד, תמיד, תמיד, אני הולך לתמוך בך. "
אני משאיר לך קישור לפוסט שכתבתי על כוחם של חיבוקים, למקרה שזה יכול לעזור.
עקרות, האם זה עסק של נשים? האם זה בגלל איכות הזרע של האדם? האם זה יכול להיות לשנינו?
זה נושא נהדר נוסף. עקרות היא עניין של שניים. זה תמיד עניין של שניים, ועכשיו אסביר. הסטטיסטיקה טוענת כי 40% מהמקרים נגרמים על ידי בעיות גברים, האחרים 40% מבעיות נשים והשאר 20% על ידי בעיות של שניהם או מסיבות לא ידועות.
אבל אני חושב שאם החיפוש אחר ההריון מתרחש אצל זוג, עקרות היא תמיד עניין של שניים. לא משנה אם זה אני או שהוא זה שיש לו בעיה. אנחנו זוג וככאלה עלינו להתמודד עם זה.
עלינו לקרוע גם את המחשבות ואת הביטויים הנוראים האמורים: "אם בעלך לא עובד, אני משאיר אותך שלי", למשל. זה מקשה על האדם בהזדמנויות רבות להניח שהסיבה היא שלו.
וכשסוף סוף מושג הריון, האם אפשר ליהנות ממנו? שמחה, פחד, פחד, תקווה ... אילו רגשות יש לך?
ובכן ... אני מניח שכל אדם הוא עולם, אבל מה שהם בדרך כלל אומרים לנו, מה שחווינו בגוף ראשון הם רגשות של חוסר אמון וסיפוק מהול בפחד.
חוסר אמון כי אינך יכול לסיים לחשוב שאתה בהריון.
השמחה מכילה כי נראה שאינך יכול לסיים לשמוח כי אם אתה מתפוצץ מאושר אתה מרגיש שמשהו הולך להתקלקל. ואתה לא יכול להוריד את הפחד הזה. מה אם נאבד אותו שוב? מה אם משהו ישתבש? להגיע ל 12 השבועות הראשונים זה להגיע למחסום הפסיכולוגי הגדול בו אתה מתחיל לנשום.
משם ... לאט לאט.
ככל שחולפים הימים, אי אמון מפנה את מקומו לוודאות. אתה יודע ומרגיש שאתה בהריון. השמחה הכלולה הופכת מיום ליום לשמחה אינסופית. והפחד חדל להיות הגיבור הגדול למרות שבמקרים רבים הוא לא נעלם. זה לא ייקח עד שתוולד. גם כשאתה יולד, כשאתה רואה את זה בפעם הראשונה, אתה מסתכל עליו, נוגע בזה ונוגע בו שוב באומרו: "אתה אמיתי. אתה כאן. " לוקח כמה ימים להטמיע אותו, להאמין שהוא אמיתי, שאתה לא חולם.
ובאותו יום אתה חי שוב. חייך היו קטועים מאי פוריות ובאותו הרגע אתה חוזר להפעיל אותם מחדש ולהפעיל את מנוע דרכך.
אני מנסה לדמיין את המקרים שבהם לאחר כמה ניסיונות בני הזוג מבינים שהם לא יצליחו, זה אמור לפגוע יותר מכל מה שחי בעבר, נכון?
הדרך בחיפוש אחר תינוק קשה מאוד. זהו רכבת הרים של רגשות. עליות ומורדות. אתה חש פחד, פאניקה, עצב, תקווה, כעס, ייסורים, שמחה ... כל התחושות הללו בכל מחזור, בכל טיפול. פסיכולוגית זו דרך מעייפת.
כאשר השנים עוברות, כאשר עברת טיפולי רבייה בסיוע שונים, כאשר הבדיקות אינן אומרות דבר אחר, כאשר חשבון הבדיקה רועד מכיוון שאיננו שוכחים שהטיפולים הללו יקרים להפליא ובמקרים רבים הם אינם מכוסים בביטוח לאומי. , כשאתה מותש ואתה מרגיש שאתה כבר לא יכול ... כשאתה מגיע לנקודה זו, כמה דברים יכולים לקרות.
יש נשים, זוגות, שעדיין נקלעות למצב זה של תשישות פיזית, פסיכולוגית וכלכלית, לא יכולות לשקול עצירה. אחרים, לעומת זאת, מרגישים שהם לא יכולים לעשות יותר, שזה נגמר. שהטיפול הבא יהיה הטיפול האחרון. ואם זה לא יצליח, הם ייפרדו מהחיפוש ויתחילו מסלול חדש, ילמדו לחיות בלי ילד.
אצל תינוקות ועוד פוריות, מחלה הפוגעת גם פיזית וגם פסיכולוגיתהרגע הזה זה נורא. נורא כי אתה כבר מותש, כי אתה כבר לא יכול. אין לך כוח. וגם אז אתה צריך להתחיל ליצור דו קרב חדש. הדו קרב האחרון הפרידה האחרונה מחיפוש זה והבן ההוא.
צריך לקחת נשימה עמוקה ולהגיד "עד עכשיו הגענו. ניסינו הכל. לא נוכל לעשות יותר. עכשיו, עלינו ללמוד. נלמד להפסיק לחפש. נלמד לא להביא ילדים לעולם. נלמד לחייך שוב. נלמד לחזור לחיות. "
הרבה פעמים אנחנו מדברים על קרבות, לחימה, ואני רוצה להבהיר משהו מאוד. תפסיק להילחם, ההחלטה להפסיק לחפש ילד לא מפסידה את הקטטה. זה לא מאבד את המלחמה. זה לא מוותר.
קבלת ההחלטה של "עד כה אני כבר לא יכולה", היא אחת ההחלטות האמיצות ביותר הזוג הזה בוודאי ייקח את חייך.
תמונות | י.פ.י.
מידע נוסף | האיגוד הלאומי לרשת פוריות
בתינוקות ועוד | מה שלעולם לא אמור לומר לאישה שעברה הפלה, כמה הם אומרים לך שלעובר אין פעימות לב, אתה לא זוכה לאיזור עוצמה וימים לאחר מכן אומרים לך שההריון נמשך, יוצר הפייסבוק מחליט לדבר על השלושה הפלות של בן זוגך כדי לעודד אנשים לספור את המקרים שלהם
