עם עליית הניתוחים הקיסריים, היעדר הנקה, עודף היגיינה אפשרית בטיפול בילדים ועם התקדמות ספציפיות הבדיקות, יותר ויותר ילדים מאובחנים כאלרגיות למזון.
נסיבות אלה מתנגשות מעט עם תקופה בה מעט מאוד ילדים סבלו מאלרגיות או אי-סבילות (או שאף אחד מהם לא איבחן אותם ככאלה), ויש אנשים שחושבים שבאותה תקופה הם לא הכירו ילדים שסבלו מהם, הילדים הורים שאומרים "אל תיתנו את זה לילד שלי" הם לא יותר מתחביבים ורצון למשוך תשומת לב. היום אנחנו מדברים המאבק הקשה של הורים לילדים עם אלרגיות נגד אלה שמתעקשים לתת להם את מה שהם לא יכולים לאכול.
התסמינים הראשונים הם אלו שלוקחים הורים לביקור אחד או כמה אצל רופא הילדים. אם האלרגיה היא מאוד חיה (התגובה קשה) ויכולה להתייחס במהירות לאלרגן ("נתתי את זה ואחרי זמן מה", אין הרבה בעיה, כי ברור לך מה זה. אם האלרגיה כבר לא כל כך חמורה ואנחנו מדברים על הקאות או שלשולים, כאבי בטן ודברים כאלה, אז ניתן להתבלבל בין התסמינים לפתולוגיות שונות וייתכן שיידרש זמן רב יותר להגיע לאבחנה.
כעת, כאשר סוף סוף ידוע הסיבה האפשרית והבדיקות נעשות, ההורים כבר יודעים אילו מאכלים הילד לא יכול לאכול (או אסור להם לאכול אם האלרגיה קלה) הם רק צריכים לחסל אותם מהתזונה.
בתינוקות ועוד, לעולם אל תציע אוכל לילד שאינך מכירכשהם יגידו לך שהם הולכים לתת לך משהו שהם לא יכולים לאכול
ואז אתה מסביר את זה למשפחה, שהילד לא יכול לאכול "כזה", וגם לא "איזה", וגם לא "פסח"; ואז כולם מגיבים בצורה אחרת. ראשית הם שואלים אותך למה, שאליה אתה מסביר שיש לו אלרגיה וכי כשהוא אוכל את זה, הבטן שלו כואבת, או שהוא גורם לשלשול, או מקיא ... יש דאגות שמחליטים שהוא לעולם לא ייתן שום דבר בלי לשאול אותך לפני כן, ואחרים מחליטים ש" ובכן, "אבל הם חושדים שבוודאי שאתה או הרופאים טועים, כי הילד נראה נהדר ובדיוק לפני כן ביקשתי ממנו לאכול את מה שאתה אומר שהוא לא יכול לאכול.
כאילו אם מבקשים זאת מראה מספיק שזה לא מרגיש רע (מכיוון שהם חייבים לחשוב שאם הוא הרגיש כל כך רע, הילד לא היה מבקש זאת) הם מסתכנים להראות לך שאתה טועה וכאמור "עמוס באגרופים". וכך מגיע הרגע בו הם אומרים לך: "היי אמרת שאני לא יכול לאכול את זה אבל הילד מבקש ממני. אני נותן את זה, בסדר?" ואז הוא מציע את זה לילד בזמן שהוא אומר: "בוא תאכל את זה שזה נהדר ... עכשיו אביך יראה איך זה מרגיש לך נהדר, שאני לא מכיר מישהו אלרגי לזה. אם ההורים של היום עצלנים ...".
ושם אתה מגיע ממהר, רץ כאילו אין מחר, הכי מהר שמעולם לא חשבת שתשיג, שרה "Noooooo לתת לו את זה !!" וקורעת אותו מפיו של הילד בזמן שאתה מחכה ומייחל שהוא לא יבלע שום דבר.
כשהם יגידו לך שנתנו לך משהו הם לא יכולים לאכול
אחרי אותו פרק ראשון, ודיון אחד יותר מאשר דיון הגיוני, האדם יכול לקפוץ לשלב השני של הלחץ: "אם אני שואל אותך ואתה לא עוזב אותי, אני לא שואל אותך בפעם הבאה." ושלוש-עשרה שלהם כדי לתת לילד את מה שהם רואים כל כך טובים, ש"זה לא יכול להיות שטוב לילד לגדול בלי לאכול את האוכל הזה ", הם פשוט נותנים לו את זה. שוב הם חושבים שהם הולכים ללמד אותך שיעור כדי שתלמד שהם צודקים, ושוב הם חושבים שהם עושים משהו חיובי, אפילו יותר כיף אם נדבר על מסיבה.
מסיבה: ילדים שם בחוץ בלי שליטה, הרבה אוכל, כולם אוכלים הכל, חוץ משלכם, הדבר המסכן, למי יש העוגה חסרת הטעם שלו חוץ מזו של אחרים כי יש לך את זה מר. אבל המסיבות צריכות להיפטר קצת ... זה הרגעים שבהם כמה מבוגרים שמים מעט אלכוהול על הילדים כי הם חושבים שזה מצחיק, כי הם חושבים שהם צריכים גם להשתתף במסיבת הקשישים, ומפני שהם שמחים לראות את פנים הם לבשו לבלוע את זה.
אותם רגעים שבהם הם אומרים לילד: "לכו, אל תאכלו את מה שאמא שלך שמה עליך שנראית כמו סוליה ונשתה. תאכלי מהעוגה של אחרים, שתראו כמה טעים." כאילו הילד לא הייתי רוצה לאכול את זה כי הוא חושב שהוא לא יאהב את זה. או כאילו לא יכולתי לאכול את זה כי האם חושבת שהיא לא תאהב את זה.
אצל תינוקות ועוד תשעה טיפים לפנים בחזרה לבית הספר כשיש אלרגיות למזוןואז הם אומרים לך, וחלקם אפילו צוחקים: "לא אמרת שלא אוכל לאכול את זה? ובכן, אל תראה איך יש לו זמפדו." ובין תוכחות ואולי עלבון כלשהו אתה רץ למקום בו בנך מרגיש את האם הגרועה ביותר בעולם בגלל שהשאירה את זה בידי מבוגרים שהם חסרי אחריות מהילדים עצמם. ואתה מסתכל על זה למעלה ולמטה ומחפש תופעות לוואי אפשריות, שואל אם זה בסדר ולהיפרד מכולם "עד הפעם הבאה, או לא", מכיוון שאין לך שום רצון להמשיך לחגוג משהו ולמה כן, יש לך מזרק מלא עם אדרנלין, אבל כמו שתצטרך ללכת לבית חולים, אתה מעדיף לעזוב את הבית מהמסיבה.
כשהם נותנים לו משהו הוא לא יכול לאכול, והם לא אומרים לך
ולבסוף יש מי שחושב אותו דבר, שכולם תחביביהם של ההורים, שהילד מוגן יתר על המידה ונמנעים, מגנים, שולטים ומגבילים הם עושים את זה מטופש... פעם היינו אוכלים עד בוץ ושום דבר לא קרה לנו, ועכשיו עם כל כך הרבה מודרניזם מסתבר שיש לנו את כל הילדים בבועה שאז קורה מה שקורה, שהם לא אוהבים לאכול שום דבר ושהם אפילו לא יכולים לאכול את זה כי מסתבר כי (נקרא ברטינטין) "זה הופך את הקקי למעט רופף-טי-צ'י-טה".
ובכן, הם לבדם עולים על הכל. הם מחליטים לתת לך את מה שאתה אומר שהם לא יכולים לאכול ופשוט לחכות לראות מה קורה באותו יום או בימים הבאים. מכיוון שהם משוכנעים ששום דבר לא יקרה להם, והם יאושרו גם אם הם יראו זאת איש אינו קורא להם להסביר שהילד נאלץ ללכת לבית חולים מכיוון שהוא קטלני (או מושלך אם הם רואים שקיבלו אותו).
ובינתיים אתה רואה את עצמך בבית כשהילד מקיא, בוכה, עם שלשול שוב (במקרה הטוב, כי במקרה הגרוע ביותר תרוץ לחדר המיון), ואתה תוהה איזו אלרגיה חדשה תפתיע אתכם, תוהה מה נתת לו במהלך היום ומה הוא לקח אתמול בלילה, ביקש מבן / בת הזוג שלך, ורוצה להחזיר אותו לרופא ילדים כדי להסביר שהוא שוב עם תסמינים ושהוא יכול להיות אלרגיה למשהו אחר, לראות אם הוא מגלה ואתה יכול גם לחסל את זה, כי למרות שאלרגיות הן עינוי, מכיוון שהן מציבות את חייך ושל ילדך, הדבר הראשון שאתה רוצה זה אין לך זמן רע.
למרות שאחרים אינם מבינים מהי אלרגיה, כמה מסוכן זה יכול להעניק להם את מה שהם לא יכולים לאכול, או לכבד את בקשותיהם של הורים המודאגים בגלל בריאות וחיי ילדכם.
אצל תינוקות ועוד אלרגיות אצל תינוקות: תגובה אנפילקטית (אנפילקסיס) והלם בילדותתמונות | י.פ.י.
בתינוקות ועוד | כיצד למנוע ולהקל על אלרגיה אצל ילדים, צילומי אלרגיה: כל מה שיש לדעת, האלרגיות השכיחות ביותר אצל ילדים
