בימינו, מגיל 9 או 10, לילדים רבים יש טלפון סלולרי וכשהם מגיעים לגיל 12, עם המעבר לבית הספר העל יסודי, שלושה מתוך ארבעה ילדים משתמשים בטלפון הנייד שלהם כדי לתקשר על בסיס יומי. שלא כמו איך שעשינו, ילדינו מתקשרים באמצעות צ'אטים של אפליקציות כמו Messenger Messenger, הודעות ישירות באינסטגרם ומעל הכל, WhattsApp.
אלה שיחות שמוקלטות (הבדל מהותי נוסף עם השיחות האישיות של ילדותנו) וההורים דואגים לדעת עם מי הם מדברים, על מה הם מדברים, אך האם יש לנו את הזכות לדעת את תוכן התקשורת של ילדינו? האם עלינו להיות מסוגלים לקרוא את ההודעות הניידות של ילדינו? באילו מקרים כן ואילו לא?
אנו פוגעים בזכותך לפרטיות
החוק מאוד ברור לגבי זה. בקריאת ההודעות הפרטיות שלך אנו פוגעים בזכותך לפרטיות הכלול בסעיף 18 לחוקה, ביחס לזכויות אנשים, כולל קטינים:
"מובטחת הזכות לכבוד, לפרטיות אישית ומשפחתית ולדימוי עצמו."
"זה מבטיח את סודיות התקשורת ובעיקר של הדואר, הטלגרפי והטלפון, למעט החלטה שיפוטית."
כלומר, אלא אם כן מותר במפורש על ידי צו בית משפט, איננו יכולים להפר את זכותך לפרטיות.
החוק האורגני להגנה משפטית על קטינים מינואר 1996 מצידו מציין את הדברים הבאים בסעיף 4 בנושא הזכות לכבוד, לפרטיות ולדימוי עצמו:
"לילדים יש את הזכות לכבוד, לפרטיות אישית ומשפחתית ולדימוי שלהם. זכות זו כוללת גם את הפגיעות של מגורים משפחתיים והתכתבויות, כמו גם את סודיות התקשורת. "
והוא מוסיף בקטע אחרון:
"הורים או אפוטרופוסים ורשויות ציבור יכבדו זכויות אלה ולהגן עליהם מפני התקפות אפשריות מצד שלישי. "
על פי סעיף 197 לקוד הפלילי בנושא "גילוי וחשיפת סודות", הפרת הזכות לפרטיות היא פשע שיש לו עונש של שנה עד ארבע שנות מאסר.
וההגנה שלו? איפה הגבול?
ככלל ובהתאם לחוק, איננו יכולים להפר את סוד התקשורת של אף אחד, גם אם זה קטין. אך מה קורה כאשר הילד הזה הוא בננו ויש לנו אחריות להגן עליו ולחנך אותו?
הזכות לפרטיות היא דבר בלתי ניתן לנקישה עלינו להיות מסוגלים לסמוך על ילדינו, ללא צורך בחוק המאשר להורים לבדוק את הטלפון הנייד של ילדינו, אם כי גם עלינו החובה לדאוג להם ולהגן עליהם.
הכל תלוי במצב בו בננו נמצא ובסיבה שמובילה אותנו לבדוק את הנייד שלו. אם אנו חושדים שזה יכול היה הטרדה, סחיטה או קבלת התעללות מסוג כלשהו, האינטרס של הילד יהיה גבוה יותר וכהורים, עלינו לנקוט בפעולה בנושא. בל נשכח שמובייל הוא כלי חזק מאוד לבריונות ברשת או לטיפוח.
וכמובן, דבר נוסף הוא לרגל באופן שיטתי, מבלי שידעו זאת ועוד אחרת מאוד לקרוא את ההודעות בהסכמתם. מכיוון שזה מאוד שונה לקרוא מכתב בסתר או שהאדם שקיבל אותו נותן לך אישור לעשות זאת.
אם נחזור לחוקים, סעיף 154 לחוק האזרחי קובע כי על ההורים להשגיח על ילדיהם ולממש את זכויות ההורים לטובתם, ולא לבדוק את הטלפון במקרה של חשד שמשהו רע יכול לקרות להם, יהיה חסר אחריות. במקרים אלה, כחריג, זה יהיה מוצדק.
המניעה והחינוך היא המפתח
רצוי שלא יהיה "לרגל" את ההודעות של ילדינו מאותה סיבה שלא נעשה זאת עם ההודעות של בן זוגנו: כי אנחנו סומכים עליהם.
כמובן שחייב להיות א יחסי אמון שאנחנו אוכלים מאז שהם קטנים המאפשרים להם לבקש מאיתנו עזרה אם יש להם בעיות, כמו גם ביטחון עצמי סולידי המאפשרת להם לנהל את מערכות היחסים שלהם בצורה חיובית.
חשוב גם להעריך את הבשלות של הילד כשמניחים טלפון סלולרי בידיהם (בגרות אינה זהה לילד בן תשע מזה של נער בן 17), וכמובן, לחנך אותם לשימוש אחראי ב רשתות חברתיות כדי להימנע ממצבים לא נעימים.
