לפני זמן מה סיפרנו לכם על סרטי הילדים הצפויים ביותר לשנה זו שעומדת להסתיים, ביניהם 'קוקו', הסרט הראשון של דיסני פיקסאר שסיפורו נסב סביב מסורת מקסיקנית: יום המתים.
למרות שבטח שמעת על הסרט הזה, היום אני רוצה לשתף מה אני חושב עליה כאמא מקסיקנית ולמה אני חושב שזה סרט חיוני לראות עם ילדינו.
על מה 'קוקו'?
כפי שהערתי בתחילת המאמר הזה, 'קוקו' הוא סרט פיקסאר מקורי בהשראת אחת המסורות המקסיקניות המפורסמות ביותר: דיה דה מוארטוס. הסרט מגולל את סיפורו של מיגל ריברה, ילד בן 12 המתגורר בעיירה סנטה ססיליה עם משפחתו, הכוללת את סבתו וסבתא רבא סבתא קוקו, שממנה הסרט מקבל את שמו.
למיגל יש את החלום להפוך למוזיקאי נהדר בדיוק כמו האליל שלו ארנסטו דה לה קרוז, גם הוא במקור מסנטה ססיליה, לעומת זאת יש לו בעיה: מוסיקה נאסרה במשפחתו במשך כמה דורות.
אצל תינוקות ועוד "קוקו", סרט האנימציה הטוב ביותר והשיר המקורי הטוב ביותר: ההודעה מאחורי 'זכור אותי'הימנעות מלספר ספוילר, אני רק יכולה להגיד לך את זה מיגל בסופו של דבר לנסוע לעולם המתים, שם הוא פוגש שלד נחמד בשם הקטור, שיעזור לו להילחם על חלומו ולהיות בן לווייתו בהרפתקה פנטסטית זו.
"יום המתים"
מקסיקו היא מדינה עשירה במסורות, ויום המתים אינו יוצא מן הכלל. למרות ששמו אולי נראה מפחיד, מדובר למעשה בחגיגה מלאת חיים וצבע, בה אנו מכבדים את יקיריהם שעזבו את העולם הזה ואינם עוד לצידנו.
יום המתים, שנחגג כל 2 בנובמבר במקסיקו, הוא היום היחיד בשנה בו יש למקסיקנים אפשרות לקבל ביקור מאמנינו המנוחים. לשם כך, אנו מכינים מזבח של המתים, בהם עלינו להציב כמה אלמנטים כדי שקרובי משפחתנו יוכלו לעבור מעולמם לעולמנו, כולל:
- תצלום האדם אליו אנו מקדישים את המזבח.
- המאכלים שהמנוח מצא חן בעיניהם, כך שתוכלו ליהנות מהם במהלך הביקור. כן ממוקמות גולגלות סוכר המייצגות כי המוות יכול להיות מתוק.
- הפרחים של קמפאסושיל, שעל ידי צבעם וריחו עוזרים להדריך את המתים.
- קונפטי, המעטר את המזבח וממלא אותו בצבע.
מזבחות המתים הם מוכנים מדי שנה במסירות ובאהבה רבה, מתוך מחשבה על כל אותם אנשים שכבר לא איתנו פיזית, אבל עדיין בליבנו.
אצל תינוקות ועוד, ילד מכבד את זיכרונה של אחותו הצעירה, שר את "זכור אותי" מהסרט 'קוקו'. מדוע אני מחשיב את 'קוקו' כסרט חיוני לראות עם ילדינו
'קוקו' ניצח במקסיקו מאז סוף השבוע שהוקרן בבכורה במקסיקו, רק כמה ימים לפני יום המתים, וכיום הוא הסרט הגבוה ביותר בתולדות מקסיקו. בארצות הברית, שם הוקרנה לראשונה בשבוע ההודיה, זו גם הייתה הצלחה, כשניצחה את ליגת הצדק. מלבד היותו אחד הסרטים הבודדים שסביב יום המתים, כמו סרטי דיסני ופיקסאר רבים אחרים, 'קוקו' כולל סדרת מסרים חיוביים לבנים ולמבוגרים כאחד.
מצד אחד אנו רואים את סיפורו של מיגל, שלמרות שהוא מתמודד עם קשיים שונים שיכולים להרתיע אותו, הוא ממשיך להילחם על חלומו להיות מוזיקאי והוא יוצא מגדרו לקבל את התמיכה וההבנה של משפחתו.
'קוקו' גם משאיר לנו שיעור חשוב מאוד: המשפחה ראשונה. אם יש כמה אנשים שאנחנו יכולים לסמוך עליהם ללא תנאי והם חלק חיוני מחיינו, זו המשפחה שלנו. כל בן משפחה חייב לדאוג לבריאותו ולרווחתו של האחר, ולתמוך זה בזה כאשר הם זקוקים לו ביותר. במהלך הסרט אנו יכולים לראות כיצד זהו שיעור שכל אחד לומד, גם מיגל וגם משפחתו.
אמנם נכון שהסרט מייצג יותר את הערים הקטנות במרכז מקסיקו ודרומה, הוא הצליח לתפוס את תמצית המשפחה המקסיקנית ואת הערכים הקיימים בה, משהו הכרחי מאוד לדימוי שיש למקסיקנים בדרך כלל בסרטים אחרים, שם שלצערנו אנו עדיין מיוצגים עם סטריאוטיפים של פעם וזה פוגעים בנו.
'קוקו' הוא דרך להראות לעולם את היופי במקסיקו, עד כמה התרבות שלו עשירה וכמה עמוקות המסורות שלה, ואנחנו יכולים לראות בבירור את עבודת המחקר הגדולה שעשו במשך שנים כדי להפוך את הסרט הזה שאהב למקסיקנים. כמו אמא מקסיקנית אני מרגיש גאה שמדינות אחרות יודעות קצת יותר על ההיסטוריה שלנו באמצעות סרט שהקסים ילדים ומבוגרים, עד כדי מרגש אותנו וגורם לנו להזיל כמה דמעות ברגשניות שלהם.
ללא ספק 'קוקו' הוא סרט נפלא, מלא במוזיקה וצבע לראות ולהנות כמשפחהשמעניקה לנו את ההזדמנות לספר לילדינו על אבות אבותיהם ולחזק את הקשר בין הורים לילדים.
