הסתכלתי במגזין לתינוקות ופתאום מצאתי מודעה שמפרסמת את מזין אנטי חנק איתו ואני מצטט מילולית, "אתה יכול להאכיל את תינוקך בבטחה. העמס אותו בפירות, ירקות טריים, גבינות או עוגיות בשקט נפשי מוחלט מכיוון שרק חומרי תזונה עוברים ברשת הביטחון"..
זה הזכיר לי שעם בני הבכור קיבלנו אחת מההמצאות האלה והופתעתי לראות שהיא עדיין ממוסחרת. קנינו את זה במחשבה שמדובר במהפכה, כי חששנו שהאוכל יחנק אותנו, אבל הציפיות לא עמדו במלואן. לכן אני רוצה לזכור את הרגעים האלה שדיברו על ההמצאה. מזין נגד חנק או רשת: מהפכה או כישלון?
הרעיון טוב, התוצאה לא
אכפת לך, הרעיון טוב אם היית יכול ליצור מכשיר שאיתו ילדים אכלו חתיכות בלי להסתכן שהם ילכו לגרון (עד שנחנק, זה מובן), או כך לפחות אני חושב, זה טוב, כי הכי בדומה למה שאני מעיר כבר קיים, זה נקרא בלנדר ומוחץ את האוכל כך שהנתחים יהיו חלקים עד כדי כך שלא ניתן יהיה לחנוק אותם.
אוקיי, בואו נדבר על לתת לו קטעים ישירות ... ובכן, אין כלום. הדבר הכי הגיוני הוא הציעו את החלקים במצגת שהילד יכול להתמודד בקלות ביד ויכול להתמודד היטב בפהללעוס אותם ו / או לזרז אותם ולבסוף לבלוע אותם.
אני יודע אולי אתה חושב שהם הולכים לטבוע. תלוי, ישנם ילדים העוברים בצורה מושלמת מהציצי למקרוני ואינם מצליחים לטעום את המחית עד שהם גדולים יותר, כאשר הם כבר אוכלים כמעט הכל.
אבל כן, יש גם אחרים שעולים להם הרבה מכיוון שכל דבר שהם מכניסים לפיהם מניח עינויים בצורת ארקייד. ובכן, האידיאל הוא בגיל חצי שנה, כאשר הם יכולים להתחיל לאכול, להציע אוכל במצגת פשוטה יחסית עבורם ולראות מה קורה. אם פחות או יותר הם מגנים על עצמם, קדימה, אנו ממשיכים בשיטה. אם הם נושאים אותו קטלני, שווה יותר לכו על המעוכים וחכו קצת.
ולהשתמש באנטיוגוגו?
יהיה מי שיחשוב: "טוב, אנחנו מחכים שהוא יוכל לאכול את החתיכות ובינתיים אני נותן לו את האוכל עם האנטי חנק." ואני אומר "טוב כמו שאתה רוצה, אבל זה לא עוזר הרבה." בפרסום אומרים כי חומרים מזינים חוצים את רשת הביטחון. ואני אומר לא, יש כאלה שכן, ברור, אבל רבים אחרים נשארים שם.
אני זוכר ששמתי אגס, תפוח ועוגיה וכן, האגס מצץ את זה באופן שהוא התייבש. נו באמת, שהילד אכל כמעט הכל והייתה בתוכו חתיכת אגס קטנטנה בלי מים (כנראה חלק מהסיב). התפוח מצץ זמן מה, אבל זה יצא כמעט כשנכנס. העוגיה אכן מצצה אותה לזמן מה, אך חלק ניכר ממנה הושלך בצורה מושלמת ונכלאה באדימה בין החורים ברשת. הבננה, שנכנסה גם היא, אני אפילו לא אומר לך.
יאללה, ילדים, עם הרשת נגד חנק הם אוכלים מעט מאוד ממה שמוצעים להםהרבה מהחומרים המזינים שנשארים ברשת הולכים לאיבוד והסרט מגיע מאוחר יותר, כשצריך לנקות את המאורה המלאה באוכל רפש וזרוק. שאם זה בשביל הרפש זה לא משנה, אבל לראות שהוא בקושי אכל ושיש שרידים מכל מקום זה לא נעים.
נקה את זה ככל שאתה יכול, אתה נמצא כמה דקות עם המים כדי לפשט את הכל ולתת לו להתייבש עם הספק שהשארת שם אוכל ושעם המים, שמתייבשים שם לבד, מערכת אקולוגית של מיקרואורגניזמים לא תרבה שם לא היית רוצה שבנך יניק.
ואז אתה פשוט מכניס אותו למדיח, ואחרי כמה שטיפות אתה רואה שהרשת כבר לא לבנה, אלא מחשיך והופך את הסט ליותר ויותר מגעיל. נו באמת, כל כך הרבה היסטוריה והדבר היחיד שאתה מציע לתינוק כשמכניסים אוכל לתוכו הוא "סוכרייה על מקל" בריאה, כלומר סיר למצוץ ולזיל ריר שטעמה טוב אבל מזין מעט.
אצלנו, כמובן, התברר שזה היה כישלון של המצאה ועוד סיר שקנינו כי חשבנו שהוא שימושי ושלא השתמשנו עם הילד השני או השלישי.
