שתלים של פתרונות רפואיים מתחת לעור משמשים זמן רב. מצד אחד ישנם קוצבי לב אשר אומרים ללב, ללא הרף, כאשר משאבות אינסולין חייבות להכות, מצד שני, הן יכולות לשחרר מנה רציפה של אינסולין או מינונים ספציפיים בזמנים ספציפיים ברקמה התת-עורית, ומצד שני מצד שני, אנו מוצאים שבב שנמצא כעת תחת מחקר, שמתחת לעור, נותן תרופות לנשים הסובלות מאוסטאופורוזיס.
השבב הזה נוצר על ידי החברה MicroCHIPS ולמרות שהוא עדיין בפיתוח, כל האינדיקציות האפשריות כבר שוקלות. אחד מהם הוא לקדם שהוא משמש כ"מנהל "של הורמונים, וכתוצאה מכך זה של לעבוד ככלי אמצעי מניעה איתו האישה תחליט מתי תהיה פוריה.
כלומר שבב המושתל מתחת לעור יכול לשחרר את levonorgestrel עד שהאישה תחליט להפסיק לעשות זאת. ואז השפעת המניעה תפסיק לעבוד, האישה תהיה שוב פוריה, וכן הלאה עד ליום שהיא תחליט להפעיל מחדש את שחרור ההורמון.
משך השבב הוא לא פחות מ 16 שנים, וזה מאוד, ובשבב יכללו המעגלים הדרושים כדי לטפל בצורה אלחוטית. ההשתלה היא פשוטה ומבוצעת בהרדמה מקומית בפחות משלושים דקות.
מאחוריה עומדים ביל ומלינדה גייטס, אשר דרך היסוד שלהם, בתוכנית הפוריות שלהם, החליטו לתת תמיכה כספית לפרויקט. הניסויים יתחילו בשנה הבאה והם עדיין צריכים לתקן בעיה גדולה: להפוך את השבב בטוח לחלוטין כך לא יכול להיות נשלט מרחוק על ידי אף אחד. האם אתה זוכר את ההודעה של Desigual כי ילדה הופיעה עם קונדומים עוקצניים? אני לא רוצה לדמיין זוגות "מרמים" את השבב להפסיק לספק את אמצעי המניעה מבלי שהאישה תגלה זאת.
ההערכה היא שהשבב יהיה זמין לשימושו בשנת 2018. אז כנראה שהוא יתפתח לרמת הגודל (הוא מודד 20 מ"מ x 20 מ"מ x 0.7 מ"מ, וזה לא הרבה, אבל יכול להיות קטן יותר) ואולי גם ברמת העמידות, אם כי כאמור 16 שנים נראית דמות זניחה.
הספק, כמו תמיד, טמון בידיעה מה תהיה הקבלה. כהמצאה זה נראה פרקטי וממש נוח, מכיוון שהוא לא מוליד שכחה או הזנחה כלשהי, אבל בשביל זה אתה צריך לשאת שבב מתחת לעור, ובכנות, אני לא יודע אם אנשים רבים יאהבו את זה.
