ד"ר חורחה מנזנארס, מאוניברסיטת מיגל הרנצה (אלצ'ה / אליקנטה), הלחץ שסבל במהלך הילדות, גורם לרמה להפחתה של הנאה, וכתוצאה מכך, אנשים שעברו לחץ מחפשים גירויים חיצוניים לאלו הטבעיים.
"מסלולי ההנאה העצבים הללו מעוררים על ידי גורמים טבעיים כמו מוסיקה, שוקולד או מין וייתכן שהם לא יספיקו לאנשים עם גנים שהשתנו ולכן הם צריכים להיזקק לגירויים נוספים כמו שימוש בחומרים."
הצהרה זו היא חלק ממחקר שתיאם מנזאנארס עצמו שניסה להפגין כיצד התעללות (מכל סוג שהוא) שהתקבלה בילדות, יוצרת שינויים תפקודיים במוח אשר מגבירים את הפגיעות בעת צריכת אלכוהול כאשר הוא מגיע לגיל ההתבגרות.
נראה כי התוצאות קובעות כי מוחם של כמה צעירים שעברו התעללות מקבל באופן חיובי את צריכת החומרים הרעילים, כמו גם את חוסר התפיסה של הסיכון הקשור בהתנהגויות אלה.
העבודות בוצעו במשותף עם אוניברסיטת Complutense במדריד, ומומנות בסכום של 140000 יורו על ידי תוכנית התרופות הלאומית. 660 צעירים בגילאי 16-18 התראיינו, מתוכם 330 צורכים אלכוהול, ובקבוצה האחרונה, 60 אחוז אומרים שהם לא התייחסו בצורה כלשהי בילדותם.
בדיקות הקשורות לחקירה
במקביל, חורחה מנזאנארס ניתח את התנהגותם של עכברים שנפרדו בתקופה שלאחר הלידה של אמו. הבדיקות שבוצעו כאשר בעלי חיים אלה הגיעו לגיל ההתבגרות אפשרו לנו לאמת את ויסות תהליכי הלחץ, ואת יכולתם של התאים להתחדש.
התנהגות תמונות מסוימות נצפתה גם אצל בני אדם. אנשים שעברו התעללות בילדותם (ללא קשר לשאלה אם הם צורכים אלכוהול או לא) היו בסיכון נתפס לסלידה מתונה מכיוון שהמזערו את הסכנה. בנוסף התמונות הקשורות לסמים או אלכוהול מאוד מושכות.
תלוי בתוצאות שהתקבלו, יש נטייה לנטייה של מתבגרים לצריכת אלכוהול, לגורמים כמו לחץ ושינוי נוירופלסטיות מוחית.
הפסיכיאטר גבריאל רוביו קובע כי המנגנונים ומעגלי המוח המופעלים על ידי התעללות בילדים גורמים למוטיבציה של בנים ונערות לנסות פחות ופחות להעריך את הסיכון.
תוצאות מחקר זה מראות כי יש צורך לפתח תוכניות ואסטרטגיות מניעה כך שצעירים שעברו התעללות ילמדו להעריך מצבי סיכון בהקשר שונה מהשאר. החוקרים מדגישים פיתוח של טיפול מונע בכדי לנסות להשיג מודעות זו לסיכון זה מעוות כאשר הם לא מתעללים וכך לגרום להם להימנע מתאבון לקראת אלכוהול.
נותרתי עם השאלה האם בחיפוש זה אחר הנאה, צעירים שלא הועברו בילדותם היו מקבלים פעילויות אחרות הקשורות בסיכון, כמו ענפי ספורט מסוימים, או משיגות עצמאות מוקדמת מהמשפחה, להתנסות אם הן מסוגלות של לקיחת אחריות במצבים מסוימים.
מצד שני, ידוע שלילדים באופן כללי אין מעט תפיסת סיכון, וקבוצת גיל זו כוללת גם מתבגרים צעירים מאוד (עד גיל 14/15). לכן אני מבין שמה שהעבודה מציעה הוא שתפיסה זו עדיין נמוכה יותר במקרה של ילדים שעברו התעללות, או שהיכולת להעריך את ההשלכות של ביטול הסיכונים הללו מעוכבת.
