הם אומרים שהדבר הטוב באנושות הוא שתמיד הוא נמצא בשינוי מתמיד, שכל דור עתידי מוכן ומפותח יותר מהדור הקודם. זוהי התיאוריה, אני מניח, מכיוון שבפועל ישנם ימים שלא הייתי יודע מה לומר לדרווין ובני דורו. ישנם ימים, מאלה שבוודאי אתם מכירים, כשאינכם רואים את הזמן להיכנס למיטה, תעצמו עיניים וצנחו. כך העולם מתפרץ, כל מה שאתה רוצה זה שהוא יגיע מחר והכל אופס, אבל טוב, אין כפתור קטן, אין איפוס של מי שלוקח את הכבל והכל.
וזה שבאותם ימים, מביטים לאחור, אל עבר תקופת האדונים (אותה תקופה שבה הורים נקראו רבותיי ולא צעקו) שכל דאגותיהם החלו מפתיחת שעות העבודה והסתיימו בסגירת תריסים הם חזרו הביתה, כמה נשיקות, כמה טופחים על הראש וילדים והבעיות שלהם מצד אחד ואתה בצד ההפוך לנוח. עין המורכבת מכמה אמהות שרוצות אותו דבר, אפילו כזו שתתן זרוע ליום כזה בשבוע. ועכשיו אני עוצר לחשוב על זה להיות אבא היום, אבל לאן הלכתי?
הצהרת כוונות
ברצוני לציין ברשומה שכפי שהמצב לא יכולנו להמשיך כך. שאני מכיר שהגיע הזמן לטפל באותן משימות שתואמות לנו, את זה זה לא עניין של עזרה אלא לעשות את החלק שלנו בתפקיד. גידול ילדים אינו 80% אחד, והשאר נראה כיצד אנו מנהלים משא ומתן. שאני מרגיש גאה במצבי וביכולתי ליהנות מהילדים שלי, למרות שיש ימים שאני לא יודע מה לעשות עם חיי. אבל ...
אל תכחיש אותי שנכנסנו לזה בלי לקרוא את האותיות הקטנות, שעשינו את ה"טיפוס "שאליו אין ..." וזרקנו את עצמנו לבור הראש, בלי ציפה ועם הטלפון הנייד בכיס שלנו. וזה שלהיות אב מודרני, מעורב בכל מה שקשור לחינוך ופיתוח של צאצאיך זה לא קל. הם לא יודעים את התחושה שהיא נותנת לאחר ששחררו את ילדיכם "לא מאיה וגם לא מאיו. אמרתי שאין טלוויזיה כיום!" אתה מרגיש פלש לרוח אמך ובאותה תקופה אתה לא חושב על שום דבר אחר "לך אמא, צאי מפה עכשיו" ואתה שומע ברקע קול שאומר "אבל אתה חושב שהם דרכים לקחת את הילדים? ראית כמה כתם? " ואל תגיד לי שזה לא מזיק.
אני זוכר שכשהייתי קטן סיימתי את היום בבוץ ובזבל למלא שני סירים, אבל כן, למחרת בבוקר הלכת לשיעור טיפ לבן (או כמעט). בימינו, עם אותם חומרי ניקוי לעתיד, 57 סוגים שונים של מרככים ו -27 אקונומיקה אינם צריכים לסמן את בגדי הילדים, אני יכול לזהות זאת לפי הכתמים.
סימני האבהות החדשה בחברה
אחד הסימנים הברורים ביותר לעלייה בנוכחות הגבר בחינוך וטיפול בילדים הוא מבחינתי ריבוי מכשירים, קרא להם גאדג'טים, הקשורים להורות שמבצעים פונקציות שאמא שלך הצליחה לבצע בזוגות ו אין סיר אף אחד.
אז יש לנו מצלמות שמפקחות על כל תנועה של התינוק שלנו, בגדים שמזהירים אותנו אם הילד סובל מחום או שנמלט מפיפי החיתולים, מערכות GPS ששומרות על ילדינו ועל מכוניות הדוושה האהובות עלי, שניתן לכוון. באמצעות שלט רחוק, אותו ביטוח שהומצא על ידי גבר, רק אנחנו יכולים לחשוב על מכשיר כזה שישאיר את ילדכם מבדר בזמן שאתם לוקחים קנה שקט.
אני בטוח שבקרוב תופיע מכונה בה אתה שם את התינוק שלך, בחר את התוכנית הרצויה ואחרי x דקות הילד ישתנה, יתלבש לאירוע וריחני (ואם הם לא מאמינים לי, חכו ותראו). עברנו מלהיות הורים שהאצילו את כל מה שקשור לילדיהם לבני זוגם או לאמהות שלהם להיות כל היום טסים מעל הראש למקרה שמשהו יקרה להם.
ואנחנו לא יכולים לכסות את הכל, אנחנו צריכים להיות מסוגלים לעשות יותר מדבר אחד בכל פעם, אבל להגיע לרמה של האמהות שלנו אני בספק אם זה אפשרי. כדי שהכל יהיה בשליטה מושלמת כמו שהם היינו צריכים לפחות עוזר תינוקות אישי אחד, או משהו כזה (יתכן ונצטרך ללטש את השם קצת), כדי לעזור לנו בכל מה שצריך ילד אחד או יותר ביום רגיל.
אתה תאסוף אותם בבית הספר או בגן הילדים ותיקח אותם לפארק ותראה שאמא מוציאה מהתיק שלה 3 כריכים, בקבוק המיץ, בקבוק המים ושקית עוגיות ביתיות. שעוגיות לא אוהבות את הקטן ביותר, שום דבר לא קורה, אנחנו מוציאים מאפינס מהתיק. אבל אם תוך 10 דקות הקמתם קייטרינג שתרצו אותו הדבר גם בכנסים של החברה! והיית כל כך מאושרת כי היום לא שכחת את החטיף. ותודה לאל, כי בטח שהוא לא התאמץ שוב לומר כי רופא הילדים הכניס אותו לדיאטה.
וזה לא משנה כמה פעמים נסעת לפארק, אתה מרגיש כמו מוזר בין כל כך הרבה מקצוענים ונראה שהתגמשת לאימוני קבוצת הכדורגל. אותו דבר כמו כשאתה קונה בגדים. לעשות זאת בעין טוב יותר מששכחת, כי בנך הוא בעל מידה סטנדרטית או שתצטרך לשנות הכל שוב, ועדיין אף אחד לא מבטיח שגם אם זה שווה את זה לא תצטרך להחליף אותו בחוסר התאמה בין טעמך לאלו של אמו. . כאן יש לנו בעל בריתנו, הסמארטפון ושליחת תמונות כדי לדעת אם מה שיש לנו ביד זה חולצה של שלושה רבעים או ג'ינס.
ביקורים אצל רופא הילדים. בוא נראה, מה שאני מבין בכך שלקחתי את בני לראות את רופא הילדים זה לקבל את תגובת איש המקצוע למצב של ילדתי. אם אתה חולה, אני רוצה לדעת מה קורה לך ואיך זה נרפא ואם זה מיועד לתיקון, אז לדעת אם הכל הולך כמו שצריך. אבל, נראה שמאחורי כל ביקור מסתתרת סוללה של שאלות בכפולות של 100 שאני תמיד שוכחת לשאול על מצבו, חייו ונסים של הילד. שלא לדבר על כך שאמא שלך מצליחה למצוא לילדך מינימום 10 התנהגויות מסכנות חיים שלא חשדת אפילו שקיימות ולפחות חצי תריסר תסמינים, מחציתם ממחלות טרופיות.
אבל עקב אכילס שלנו, בו עדיין יש לנו הרבה מה לשפר נמצא שנות החיים הראשונות של ילדינו. כי יציאה עם הזקנים, הוצאתם מבית הספר, קניות או בילוי איתם זה משהו שהורינו כבר עשו, זה שעושה הכי הרבה או פחות. אבל זה שלקח את בנך מכמה חודשים של הליכה לאמו לנוח מעט או לבלות אחר צהריים עם תינוק שרמת התקשורת שלו נמדדת על מאזני בכי זה עדיין דבר שרבים לא נראים בו.
כל יום יש יותר, למען הרשומה, אבל יש הבדל חד בין הזמן שאנחנו מבלים בטיפוח ילדינו כשהם תינוקות שאנו נותנים להם כאשר הם קצת יותר מבוגרים. הן ממשיכות להיות האימהות, הנושאות את רוב ההחלטות ה"קשות "שמגיעות עם לידת ילד, כמו צמצום יום העבודה או בקשת ימי אישור לקחת את הילדים לרופא.
החברה משתנה, אולי לא מהר ככל שרבים היו רוצים, אבל השינוי לעבר תפקידים חדשים של הורים בחברה זו ניכר ומעל לכל הוא מתגלה, וזה אולי מה שעוזר ליותר ויותר גברים בכל יום קח פיקוד על חלקך. תמיד היו הורים שהיו מאוד ברורים לגבי תפקידם וכמובן שלא זה שמכר להם, אבל כמו הרבה דברים אחרים, הם הפנו עורף לחברה. פעמים רבות אני שומע אנשים מעירים כי אביהם לא היה הסטריאוטיפ של ראש המשפחה שנמכר במגזינים או בטלוויזיה ובכל זאת זה התפקיד שהחברה שמרה עליו, בדיוק זה שעלינו לשנות.
זה בהחלט לא קל, להיות אבא היום, אבל לאן הלכתי?
יום אב שמח ומזל טוב.
