לפני כחודשיים, ה- AEMPS (הסוכנות הספרדית לתרופות ומוצרי בריאות) הפסיקה את הפצת החיסון נגד אבעבועות רוח נגד Varivax ואפילו עכשיו הורים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות אנו תוהים מדוע. אחת הסיבות שהועלו, לדעתי לא בגלל ה- AEMPS, אלא בכמה אמצעי תקשורת ובפורומים בדיונים, היא שהסיבה לנסיגה היא שנראה שחיסון ילדים צעירים כדי להימנע מלתפוס אבעבועות רוח זה גורם לשכיחות רבה יותר של הרפס זוסטר (המכונה "שלבקת חוגרת", או "גולם בפה").
כעת אעיר על כמה מחקרים שלא מצליחים להבהיר אם זה נכון או לא (יאללה, הנה כמה נתונים למה) ואני אתמקד במיוחד במאמר אחרון המדגיש כי אין להאשים את חיסון האבעבועות רוח בכך שהשכיחות של הרפס זוסטר עלתה.
אך האם עלתה ההיארעות של הרפס זוסטר?
הבלגן הגדול עם הדמויות והמחקרים נמצא כאן. ישנם מחקרים שאומרים שהשכיחות יורדת, אחרים שאין הבדל ואחרים עולה. אולי ההבדל הוא שלא כולם מדברים על אותה קבוצת גיל באוכלוסייה שנחקרה. בוא נראה את זה כדי שתדע על מה אני מדבר.
מחקר שנערך השנה ביקש לדעת את שכיחות הרפס זוסטר בקרב ילדים שחוסנו נגד אבעבועות רוח בין 2005 ל -2009. המדגם היה 322 ילדים. ביניהם הם ראו כי 82% חלו בנגיף אבעבועות רוח בגופם, היותם 84% מסוג הבר (הנגיף הנגוע), 15% מזן החיסון ואחוז 1 מזן זן בר אפשרי .
מתוכם 118 חוסנו, ובתוכם התגלו 70% נגיף אבעבועות רוח, מחציתם מסוגי הבר. כלומר, לא כל הילדים המחוסנים נמצאים עם נגיף אבעבועות רוח בגוף (איננו יודעים אם היה להם מנה או שתיים), ורבים מהאנשים המחוסנים חולים בנגיף האבעבועות רוח, כלומר בנוסף לחיסון שיש להם נדבק בנגיף האמיתי, ככל הנראה סובל מתסמינים מעטים של המחלה האמיתית.
ככל שזה הלך, השכיחות של הרפס זוסטר הייתה 48 ל 100,000 איש בשנה בילדים מחוסנים (גם אלה שהיו להם את נגיף הבר וגם אלה שחלו בנגיף זן החיסון) ו- 230 לכל 100,000 אנשים בשנה בילדים לא מחוסנים. מסיק את זה ילדים המתחסנים נגד אבעבועות רוח נוטים פחות לחוגרת חוגרת.
מחקר אחר, גם השנה, ניסה לראות את הקשר בין חיסון אבעבועות רוח לבין שכיחות שלבקת חוגרת בפינלנד, איטליה ובריטניה ועם הנתונים שהתקבלו הגיע למסקנה כי לא נראה כי חיסון יכול להשפיע על שיעורי הרפס זוסטר.
מחקר שלישי, שנערך בשנת 2002 בארה"ב, עם נתונים בשנים 1992-2002, הראה כי הודות לחיסון נגד אבעבועות רוח מקרי אבעבועות רוח פחתובין 2.63 מקרים לאלף תושבים בשנת 1992 ל- 0.92 מקרים לאלף תושבים בשנת 2002. אם מדברים על הרפס זוסטר, השכיחות עברה מ -4.05 מקרים לאלף תושבים ל -3.71 לאלף, בהתחשב בכך זה השכיחות נותרה יציבה (לא פוחת משמעותית אך לא עולה).
המחקר בו אנו עוסקים היום אומר ...
המחקר עליו אנו מדברים היום מספר לנו כי החל מחיסון אוניברסלי נגד אבעבועות רוח בארצות הברית מאז 1996 שכיחות אבעבועות רוח ירדה, אבל א עלייה בשכיחות הרפס זוסטר בקרב אנשים מעל גיל 65.
נראה כי הדבר אינו מכחיש את דברי המחקרים הקודמים, שכן באחד מדובר על שכיחות בקרב ילדים ובאחרים אנו מדברים על האוכלוסייה הכללית. במקרה זה מוזכרת רק מגזר האוכלוסייה של קשישים, שיכול להיות היחיד שמגדיל במקרים של הרפס, בעוד שבשאר הגילאים הוא נשאר יציב ובילדים המקרים פוחתים.
מחקר זה פורסם לאחרונה והם ניסו לדעת אם עלייה זו במקרים של הרפס זוסטר קשורה לחיסון המוני של ילדים עם נגיף אבעבועות רוח.
לצורך ביצוע המחקר הם אספו נתונים של 2,848,765 אנשים מעל גיל 65, וצפו בשכיחות הרפס זוסטר בין 1992 ל -2010 בהתאם לגיל, מין, גזע או אתניות, ועל פי כיסוי החיסון נגד דליות במדינת המגורים.
הם ראו כי היו 281,317 מקרים של הרפס, מה שאומר עלייה של 39% תוך 18 שנהשעברו מ -10 מקרים לאלף אנשים בשנת 1992 ל -13.9 מקרים לאלף בשנת 2010. עם זאת, והנה הדבר המעניין, הם ראו שכיחות הרפס זוסטר כבר עלתה עם הצגת החיסון נגד אבעבועות רוח בלוח השנה של החיסון.
כאשר השוו את הנתונים משנת 1997 עד 2010, הם ראו זאת ההבדלים לא היו משמעותיים וכי אי אפשר היה לשקול כי החיסון נגד אבעבועות רוח מייצר עלייה בהרפס זוסטר בקרב אלה שגילם מעל 65. למעשה, לרמת הכיסוי החיסוני הגדולה יותר או פחות הייתה כל קשר לכמות של מקרי הרפס.
וכל זה בשביל מה זה מיועד?
כרגע לחינם, מכיוון שחיסון האבעבועות רוח אינו מנוהל בארצנו או מסובסד על ידי ביטוח לאומי (כן במדריד, נווארה וסיאוטה ומלילה, לפחות עד סוף השנה) או כבר נרכש על ידי ההורים עצמם. אין אפשרות לכך, לכן נתונים אלה משמשים רק להפריך את ההשערה כי עדיף לא לחסן ילדים כדי להימנע מהרפס אצל קשישים, אם זו הסיבה שהם משכו את החיסון, שטרם ידוע.
אגב, בהתייחס לחיסון Varivax, פרסומת ל סנופי פסטר הוא אמר לי כי בינואר 2014 החיסון יהיה זמין שוב להורים שרוצים לקנות אותו וניתן לתת אותם. אני בספק רב מאוד, אבל אנחנו מחכים לבשורות חדשות בעניין.
