לא אני זה שמסרב לסמארטפונים שמשמשים ילדים, באיזשהו הזדמנות הם הוציאו אותי ממצב נפלא והיה לי כיף לשחק איתם. אולם הגידול הבלתי ניתן לעצירה של מספר הילדים המשתמשים במכשירים ניידים וגם משך הזמן שהם מבלים איתם, שהופך להיות קטן יותר ויותר, נובע מהרהור.
ממחקר שנערך בארצות הברית על ידי Commons Sense Media עולה כי בקרב אלו מתחת לגיל שנתיים השימוש בסמארטפונים גדל 28 נקודות מאז 2011 ועומד על 38%. הם משתמשים בו בעיקר למשחקים, קטעי וידאו ולהורדת יישומים.
באופן כללי (עד גיל שמונה), הגידול בשימוש בטאבלט על ידי ילדים היה גדול בהרבה, עומד על 40% לעומת 8% לפני שנתיים. מסכים מסורתיים, כמו טלוויזיה, מאבדים כוח, למרות שהם ממשיכים לבלות יותר מדי שעות בצפייה בטלוויזיה.
כפי שאנו רואים, מדובר בנתונים המראים מגמה בלתי ניתנת לעצירה. אני חושב ששני הטלפונים וגם המחשבים או הטאבלטים יכולים להוות משאב חינוכי ובידור נהדר, אם כי אני חושש שהם יהפכו לפעמים "חניון".
גם גילי לא נופל כל כך נמוך. אני בטוח שילד בן שנתיים נהנה אם אנחנו מספרים לו סיפור, אם אנחנו משחקים מחבואים, אנו מסתכלים על השמיים, הוא "עוזר" לנו לנקות, לשיר או לרקוד יחד ... אבל כמובן, זה יותר נוח שהם מול המסך ובדרך זו הם לא "לוקחים" זמן.
העובדה שהפעילות שלהם מול המסכים היא כביכול חינוכית או מעוררת, מסלקת את החרטה שלנו (אם היו כאלה).
דרך טובה ודא שילדים לא "נקלטים" מהמסכים וניצול טוב בהם הוא לפקח על כל המשחקים או הסרטונים שיש להם. הגבילו גם את חיבור האינטרנט (שיכול גם לחסוך מאיתנו קצת פחד), השתמשו במכשירים איתם וקבעו זמן שימוש מקסימאלי.
בדרך זו אנו דואגים לאפשר זמן לפעילויות פנאי ומשחקים אחרים עם ילדים אחרים, למשל. יש כמה דברים שילדים הולכים לאיבוד מול המסכים, למרות שישנם גם כמה דברים טובים מאוד שאנו יכולים לנצל אותם (ולא לעשות זאת היה מנוגד לזמננו בסביבה בה אנו חיים).
אבל בואו נעשה השתקפות זו, ו אולי בפעם הבאה שנלך להשאיר ילד עם הטלפון שלנו או לפני שקונים טאבלט, נחשוב פעמיים ובואו נעשה משהו שונה ומהנה על ידי שיתוף הזמן שלנו (ולא רק במכשיר שלנו).
