יש לי רק אחות אחת. וחוץ מזה, קטן ממני. שתי נסיבות שהצליחו להשפיע עלי לאהוב אותך כל כך (או לא). וזה לא תמיד היה המקרה: אני מזהה שהרגשתי קינאה בך כשהיינו שני פרחים, ואולי הרעיון של "למה היא נאלצה להיוולד עד כמה היא הייתה לבד עם כל הפינוק בשבילי?"
ועכשיו כשאנחנו מבוגרים יותר ויש לנו משפחות משלנו, אני לא יכול להפסיק להודות להורים שלנו שהיית נולד, כי חיי בלעדיך, אחותי הקטנה, לא היו או דומים.
אז היום, 'יום האח העולמי', החלטתי לעשות תרגיל לזכר כשהיינו ילדות ולכבוד את המחווה הקטנה שלי.
בנוסף, אני מאמין שאחיות ואמהות אחרות עשויות להרגיש מזוהות עם ההיסטוריה שלנו או לראות את ילדיהן משתקפים בה. מכיוון שהיחסים בינינו חוזרים על עצמם עם ילדינו: כל כך משמח לראות עד כמה הם אוהבים אחד את השני! וזה, כמונו, גם לא דומה לשום דבר.
בתינוקות ועוד, אהבת אחיות, חברות יפה שמתחילה מילדותביטריז היקר: "היית אחות מבוקשת"
בכנות, אני בקושי זוכר איך היו חיי לפני שנולדת, שש השנים בהן ביליתי כשהייתי הבת היחידה והנכדה היחידה. ובאמת שלא אכפת לי.
אתה המתנה הכי יוצאת דופן שהורינו יכלו לתת לי. אתה אותו אני אחר, שונה לחלוטין ממני וזה איכשהו מסביר שאני אני מי שאני.
יש לי את המשפחה שבניתי, ויש לך את שלך, אבל אנחנו עדיין אחיות, למרות שאנחנו גרים 500 ק"מ משם ובואו לא נדבר כל יום. אנחנו שם בשביל החשובים, ואנחנו יודעים, ללא ספק.
למרות שלא תמיד זה היה ככה. אני זוכר כמה שמחתי כשאבא ואמא אמרו לי שאני הולך להביא אח קטן. כן, לא ידענו שאתה הולך להיות ילדה עד כמעט הסוף, כי צורת הבטן הצביעה על ילד וכפי שכבר הייתי בעולם, כי הזוג יהיה מושלם.
אבל הייתי אפילו יותר מאושרת כשאחרי האולטראסאונד האחרון (ואני משערת היחידה, מכיוון שהם לא היו תכופים לפני כן) הם אישרו שאני אהיה ילדה: נהדר, חברה לשחק איתה!
בתינוקות ועוד יתרונות וחסרונות של אחים בהפרש של כמה שנים: הניסיון שליואז אנו מתחילים לדשדש שמות. כל כך אהבתי אותך, עוד לפני שפגשתי אותך, שאני מתערב כי הם שמו לך את בית לחם, שמה של הילדה הכי יפה בכיתה שלי וזה שהכי התפעלתי. לא הצלחתי, אבל לפחות קיבלתי את זה להיות שם קצר ולהתחיל עם ב 'ושאתה הודה לי הרבה פעמים.
ביום שנולדת, אבא הלך לאסוף אותי לבית הספר בצהריים והלכנו לבית החולים. עם הכניסה לחדר אמא החזיקה אותך והיא נראתה עייפה מאוד. הוא ביקש ממני להתקרב, הבטתי בך בפעם הראשונה ובאותו הרגע הבנתי שהחיים שלי השתנו לנצח: אמא חיבקה אותך, לא אני, ואני אצטרך לשתף אותך איתך תמיד.
אבל הדברים החמירו עוד יותר כשהם לקחו אותך הביתה: ישנת באותו חדר כמו ההורים שלנו בזמן שישנתי לבד בחדר אחר. וכאילו זה לא הספיק, החברים שלי באו לראות אותך, לא לשחק איתי.
ובכל זאת, התרגלתי שיש לי מין בובת בשר ועצמות בבית, שאם היית 'מונריאס' צחקת ועשית רעשים. אני מניח שהתרגלתי אליך, כי למרות שאני לא זוכר, התמונות מראות לי אחות גדולה עוזרת לתינוק ללכת, מכסה אותה בשמיכה מכיוון שנרדמה, משחקת איתו, מטלטלת את העריסה שלה ... והתינוק הזה זה אתה, אז אני מניח שתמיד אהבתי אותך (והרבה).
תמיד קרוב, גם אם אנחנו רחוקים
כמובן שהלכת לאותו בית ספר כמוני ושנאתי שהמורים פנו אליך כאחותי (גורל הקטנטנים) אבל גם אהבת שחברי (זה היה בית ספר לבנות בלבד) שיחקו איתך בהפסקה או בגאווה ללכת יד ביד עם אחותך הגדולה (משהו שהודאת בהמשך).
מה שמעולם לא אמרתי לך זה שגם אני הרגשתי מיוחד בכך שאחזתי את אחותי הקטנה ביד, בשבילי הכי יפה, הכי אינטליגנטית, הכי חיבה ... וזה הכעיס אותי בכל פעם שאתה לוקח את מפרקי כף ידי ו ציירת אותם או שברת את הבגדים כשניסית להלביש אותם או להוריד אותם. ואז גיליתי שאתה פשוט רוצה לשחק איתי, להיות כמוני, אבל אז ... הייתי מרפה אותך, כמו שאמא אמרה!
אני גם לא התרגשתי מאוד להיות לבוש להתאים, עם אותן שמלות 'בעבודת יד של אמא' כי הייתי מבוגר ורציתי ללכת עם אותם בגדים כמו חברי לכיתה.
אצל תינוקות ועוד אחיות לידה עוזרת לקדם בריאות רגשית טובה במהלך גיל ההתבגרות אני גם זוכר בחיבה איך שיחקנו בלילה בחדר שלנו, רדפנו אחד את השני דרך המיטות שלנו (שהונחו זו ליד זו) כשכיבינו את האור. גם לא שכחתי את מה סבלתי כשניתח את ניתוחי angina שלך או כשהיית חצבת ובכת כי הכוורות שלך היו מגרדות מאוד ולא יכולתי לעזור לך.
והשנים עברו. פגשתי את חבריך ואתה החבר הראשון שלי ושמרת על הגב אלי מול ההורים שלנו, כדי שהם לא ידעו שנשארתי איתו ללכת למסיבות השכונתיות. ניסיתי לעזור לך בשיעורי הבית שלך, אם כי תמיד היית הרבה יותר חכם ממני ועשית אותם לבד רוב הזמן.
ולפני שידענו את זה אני עוזב אותך באסטוריאס ללכת ללמוד את המירוץ למדריד. למרות כמה שהרגשתי בחיי החדשים, הייתי צריך לדבר עם אחותי והלכתי הביתה כמעט בכל סוף שבוע.
אני חושב שזה היה שם, כשהייתי בן 17, כשהיחסים החדשים שלי איתך התחילו, כשהייתי מודע לכך שאתה אחותי הקטנה ושתמיד רציתי לטפל בך ושהיית רוצה שאשמור עליך.אפילו במרחק המשכתי לעזור לך עם אולמות החדשות (נקודת התורפה היחידה שלך), אפילו בטלפון, בלעתי קונצרטים לבני נוער במדריד, עזרתי לך למקם את הטמפון הראשון שלך, לשכנע את אבא ואמא שיאפשרו לך ללכת ללמוד צרפתית בקיץ ...
ואז, לבחור סגל, לבצע את המהלכים, חיבקתי אותך כשסבלת צערי אהבה והקשבתי לך כשלא ידעת אם לבחור עבודה או לא.
קפצתי משמחה כשידעתי שאתה הולך לעשות לי דודה (גם בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה) והאחייניות שלי כמעט כמו הבנות שלי והן יודעות את זה. אנחנו אוהבים אחד את השני המון!
האדם המהימן שלי
אני יודע שהייתי ואני עדיין חשוב לך. אמרת לי יותר מפעם אחת ומכיוון שבתקופות קשות ומשמחות תמיד סמכת עלי. וזה למרות היותו כמו הפנים והצלב של אותו מטבע או אולי, בדיוק בגלל זה.
אבל ידעת גם (ויודעת) למלא את תפקיד אחותך בצורה מושלמת. לא רק שהיית החבר הכי טוב שלי למשחק (למרות שהרסת את הצעצועים שלי, שתמיד שמרתי ללא דופי), היית גם הקרבינה המושלמת שלי בשנות העשרה שלי, התמיכה שלי במהלך גירושי הורינו (תמיד היית חזק יותר), טיפלת בילדי כאילו היו שלך ומילאת אותם באהבה ואתה ממשיך לעשות את זה.
תודה שחתרת לבלות בחופשות משפחתיות ובחופשות קיץ, ו תודה גם על שהייתם תומכתי ובן זוגי לנסוע, כשבעלי ואבי ילדי נפטרו, כי אתה בוטח בי כשאתה באמת זקוק לזה, על כך שנתת לי ליהנות מאחייניותיי כל הקיץ בזמן שעבדת. למעשה, נפרדתי ממך רק לפני שלושה ימים ואני כבר מתגעגע אליך.
דוגמא לילדיי
כמה פעמים דיברנו כמה הילדים שלנו אוהבים זה את זה? הם יותר מבני דודים, אולי בגלל שהם מגדלים יחד וכבר ידוע שכך "המגע עושה אהבה."
בתינוקות ועוד הקשר בין בני דודים, מערכת יחסים שעלינו להזין מילדותאו אולי גם בגלל שמדובר באנשים טובים, מכיוון שהם גדלים עם הדוגמא של אמהות שאוהבות ותומכות אחת בשנייה ועושות הכל כדי שבני דודים גם יגדלו כאחים.
אני יודע שבתי קינאה באחיה כשנולדה והפסיקה להיות בת יחידה (איזה ילד לא יעבור אותם!). הם הסתכסכו, האשימו, צייצו ואני עדיין שומע מדי פעם שניים מהביטויים שהכי מצייץ: "אמא, אני לא יכול לסבול את זה", "אמא, תראה מה הבת שלך (הבן שלך) עושה לי".
אבל אני גם מתפרק כשאני רואה אותם מתחבקים ואוכלים בנשיקות, מספרים לעצמם על הדברים שלהם, מדגדגים משחק, מדברים על הספרים האהובים עליהם, נוזפים זה בזה באהבה ללמוד עוד, משוויצים אחות גדולה לחבריהם, זוכרים את אביהם באהבה ... ואני יודע שכשגדלו הם תמיד יהיו אחד עם השני, בדיוק כמו שיש לנו אחד את השני, גם אם הם כל כך שונים באופן ההוויה. אבל אין דבר ואף אחד לא מושלם, אם כי הכל קל יותר עם האח הסמוך.
אתה יכול לדמיין את חייך בלעדי? אני אני לא מסוגל לחשוב רגע בסיפור שאין לך את הגיבור. תודה לביטריז שנולד להשלמת חיי. יום אח עולם שמח!
תמונות | י.פ.י.
