אתגרים ויראליים בקרב מתבגרים: מדוע הם "מחברים" כל כך ואיך לשמור עליהם מפני סכנה

רק לפני מספר ימים דיברנו על האתגר הוויראלי האבסורדי האחרון בקרב בני נוער, 'אתגר השולחן', שמורכב מתליית כסא מהמתלה בכיתה וישיבה עליו עם השולחן למעלה.

הנפילה עלולה לגרום לתוצאות חמורות לבריאותם של ילדים. אך ישנם עוד יותר מסוכנים, שיכולים אפילו לגרום למוות. למה לפני המפולת של אתגרים ויראליים אלה, שוחחנו עם מומחה לטכנולוגיות בילדים ומתבגריםחורחה פלורס גרסיה, מדוע להסביר לנו מדוע 'המשחקים' האלה מחברים את ילדינו ומה ההורים יכולים לעשות כדי להגן עליהם.

מדוע הם מושכים בני נוער?

חורחה פלורס, מנהל חברת מסכים ידידותיים, המקדם שימוש בטוח ובריא באינטרנט ובאינטרנט תקשוב בילדות ובגיל ההתבגרות, מסביר שלמרות שאין מחקרים על הסיבות לאתגרים ויראליים, ישנם ניתן להצביע על ארבעה גורמים שבאמצעותם הם מצליחים לחבר את ילדינו:

• הנערים רודפים אחר הסיכון, מאפיין גיל. הם אינם מודעים לסכנה האמיתית.

• ניצחון תרבות התערוכה והתחרות, להיות חסידים ולקבל תשומת לב.

אתגרים ויראליים אלו מביאים ייחודיות, נראות וצורך בקבלה והם מחפשים פופולריות.

אצל תינוקות ועוד התראה על 'משחק המוות' או האתגר המסוכן בו בני נוער טובעים עד שהם מאבדים את הכרתם

• לבני נוער יש מעט אמפתיה עם מה שהם רואים בצד השני של המסך. זה נשאר כאילו היה סרט, הם רואים בו הסחת דעת, מבלי לעצור לחשוב מדוע זה נעשה ועל ההשלכות שהאתגר הזה מייצר בסביבתם.

• התמונות המופיעות על גבי מסך מסודרות. זו הסיבה, ככל שהאתגרים נראים ברשת, הם נראים כמו משהו רגיל, עם חיי יומיום שאין להם. הם חושבים: "זה לא חייב להיות טועה מכיוון שזה נעשה וזה יכול לקרות ללא השלכות."

כיצד להגן על ילדינו מפני האתגרים?

חורחה פלורס מזהה שמדובר במשימה מסובכת, מכיוון שקשה לזהות אותות וגם אין גורמים המועדים מראש: "אלה התנהגויות שאינן חוזרות על עצמן ולרוב הן דייקן, תלוי במה שאתה לובש."

לכן, הטוב ביותר, מסביר המומחה, הוא שההורים עובדים שני גורמי הגנה עם ילדיהם:

1. פיתוח הערכה עצמית, מה שיחזק אותם בקבלתם האישית מבלי להיזקק לנערים שצריכים 'לטמטש' עם 'לייקים'. בדרך זו אנו מצמצמים את הצורך שלהם לקבל אחרים.

2. חשיבה ביקורתית. עזור להם לשקול קריטריון להתקרב לדברים מנקודות מבט שונות.

אצל תינוקות ועוד, YouTube אוסר על אתגרים מסוכנים בהם מעורבים קטינים ובדיחות פוגעניות הגורמות נזק רגשי לילדים

אך עדיין, חיוני שההורים (וגם המורים) לא יראו את הדרך ההפוכה. אם אנו מזהים סימן גלוי כלשהו בגוף הילד, או שינויים בהתנהגותו או בביצועיו בבית הספר, עלינו לדבר איתו כדי למצוא את הגורמים ולטפל בבעיה.

המומחה מבטיח כי מובן כי תפקידם של ההורים לפקח על פעילות ילדיהם באינטרנט באמצעות אפליקציות ותוכניות לבקרת הורים (תמיד בהסכמתם).

מתן גישה חופשית לתכנים המתפרסמים באינטרנט עלולה לגרום להם לצרוך תכנים שאינם הולמים את גילם, כמו אתגרים נגיפיים מסוכנים או פורנוגרפיה, או להיות קורבנות של בריונות ברשת.

אולם מדד זה אינו עובד עם מתבגרים מבוגרים, מכיוון שאין מעקב ספציפי לאתגרים מסוג זה, כדי לאתר אותם וההורים אינם מגיעים בזמן:

"אם הם רוצים, הם יעשו את זה, בין אם נרצה או לא. כושר הפיקוח מוגבל מאוד, הם יודעים להסתיר את פעילותם. פיקוח זה בסדר, אבל זה לא קל למנוע מהם להשתתף או להפיץ אתגרים נגיפיים. למעשה, הם יכולים להקליט את זה עם שלהם נייד או של צעיר אחר. אי אפשר לשלוט עליו. "

הוא מוסיף שהכי טוב לדבר עם ילדינו על אתגרים ויראליים, ואם אנו רואים שהם מקבלים את תשומת ליבם, אנו יכולים לראות זאת כסימן לכך שתוכלו להתערב בהם ולנצל את ההזדמנות לתת להם את נקודת המבט שלנו.

"המתאים ביותר הוא לעבוד עם בני נוער בשתי המיומנויות הגלובליות ביותר, פיתוח ההערכה העצמית והחשיבה הביקורתית שלהם, דבר שיכול להגן עליהם ויהיה שימושי לכל החיים."

כך מסר מנהל חברת פרנדלי סקרינס, המעודדת את ההורים לנתח פרקטיקות אלה עם ילדיהם ולצפות שהם יכולים לראות מה לעשות הוא אטרקטיבי ביותר: "זה נוגע לראות גם בעיני הוריו כדי לשנות את יחסו לאתגרים."

הוא מוסיף כי ברור שהם יעשו את הפרשנות שלהם ושל עמיתיהם. אך לא מסיבה זו עלינו להפסיק להציע להם את החזון האלטרנטיבי שלנו.

עליהם ללמוד כיצד לנהוג, כי לא הכל מקובל

חורחה פלורס מסביר זאת "גם אם ההורים חושבים אחרת, ילדיהם מקשיבים להם ובסופו של דבר יש להם 'סיכוי' לחשוב פעמיים לפני שהם מסתבכים באתגר ויראלי ואפילו חושבים להוקיע אותו אם הם יגלו מה נעשה ושהם יכולים להיות מסוכן. "

והוא מוסיף שכאן חשוב התפקיד האבהי: אם הפנמת שיש סיכון מסוים בפרקטיקות האלה, שאתה מבין שזה רחוק מלהיות בנאליות, שזה לא יהיה התגנבות אלא להיות אמפתיה לאנשים ושזה יש לה חובה אתית למנוע זאת.

"לדעת כיצד לשמור ולהגן על אחרים זה נוהג הכרחי ושהם יכולים ללמוד בעזרתנו."

על בני נוער להבין שלחימה בהם היא סימן לדאגה, להתעניינות בקרב בני גילם ולא לנתק מהקבוצה שלהם. עלינו לחפש את הגישה החיובית.

אצל תינוקות ועוד 'האלף-בית של השטן', האתגר הנגיפי החדש שצץ במכון לאסטוריאס

לפיכך, לדברי מנהל חברת פרנדס סקרינס, כאשר הם עדים לאתגר ויראלי בטלפונים שלהם, הם יכולים לבחור:

• אל תשתתף, אל תפיץ. כלומר, לא לתת לו חשיבות חיובית ולא לשתף אותו, לא להיות מעורבים ישירות.

• נסה ליצור ניתוח רציני של הנעשה ואילו השלכות זה יכול להיות. אתה יכול לקדם את הדיון הזה, להכניס אותו. "הילדים חכמים ומסוגלים לנתח מצבים."

• העבירו אותו לאדם בוגר ואמין קרוב, שיכול לנהל את זה בצורה רגועה יותר ובמרחק מסוים.

אם חוקים מופרים או בטיחותו של אדם נמצא בסיכון, צעירים צריכים ליידע את מי שיש להם ביד: ההורים הם בדרך כלל הקרובים ביותר, אך גם מרכז החינוך ואפילו המשטרה. "אתה לא צריך ללחוץ את היד שלך, כי לאתגר יכולות להיות השלכות קטלניות", מוסיף מומחה התקשוב.

למעשה, זכרו כי למשטרה יש ערוצים לדווח או להתריע כי מעשה בלתי חוקי מתבצע בעילום שם, כך שהם חוקרים מבלי למסור את הנתונים, דבר מכריע במקרה של קטינים. "אלה קריאות עזרה בעילום שם."

חורחה פלורס מציין כי ההקשר השתנה ביחס לאופן בו אנו חיים את גיל ההתבגרות, אך גם 'עשינו את האתגרים שלנו', למרות שהם לא היו כה חשובים וגם לא היה להם את ההשלכה שיש להם כעת. אבל המטרה זהה: "עזרו להם לפתח את כישוריהם וקריטריוניהם כך שהם יהנו ויידו כיצד לפעול מבלי להמחיז כאשר הם עומדים בפני אתגרים אפשריים."

והוא נותן לנו אזהרה אחרונה: אם אנחנו רוצים להגן על ילדינו, נוכל לעכב את רכישת הנייד הראשון שלהם, "מכיוון שלא בכוונה אנו נותנים להם את הכלי כאשר יתכן שהם עדיין לא בוגרים מספיק."

חינוך בשימוש אחראי ב- ICT הוא המפתח, לא רק שלא ליפול לכישוף של אתגרים מסוג זה, אלא לא להמשיך ולהפיץ אותם.

בתינוקות ועוד המשטרה מתריעה שוב על 'מומו' ומבקשת מההורים לשלוט בסרטונים שילדיהם צופים בהם

תמונות | י.פ.י.

וידאו: Is this Youtuber pushing it too far? (אַפּרִיל 2024).