יוניץ 'אמרה לפני מספר חודשים כי ספרד היא אחת המדינות עם יותר עוני ילדים אחד מכל ארבעה ילדים בסיכון לעוני. לא כולם יתקשו לאכול, מכיוון שכעת הם נחשבים ל"סיכון של ... ", אך ללא ספק לרבים יש חסרונות מכיוון שראיתי זאת.
אני לא מכיר את כל המציאויות וגם לא אוכל לכמת אותן, אבל בחלק מבתי הספר בעיר שלי הכינו ארוחת בוקר וכל בוקר הזמינו כמה ילדים לעזוב את הכיתה לאכול ארוחת בוקר בבית, בגלל היעדר אמצעים, הם לא הצליחו לאכול.
מצד הממשלה, לעומת זאת, עליהם להאמין כי לאזרחי המדינה אין שום בעיה וכי אנו מתלוננים על סגן, מכיוון שבנוסף לומר כי בעיות התזונה הן דייקניות מאוד, הם טוענים כי מקרים של תת תזונה הם אשמתם של ההורים.
דברי דובר המפלגה הפופולרית
ההצהרות נאמרו על ידי רפאל הרננדו, סגן דובר המפלגה הפופולרית בקונגרס, שבראיון ב"לה סקטה "(אותו תוכלו לראות בסרטון) קינן על התבטאויותיו של רפאל ריבו, מגן העם הקטלוני, כאשר דיווח כי כ -50,000 ילדים בקטלוניה יש להם תזונה לא מספקת.
ברור שמדובר בנתון שאפשר לסייג, כי האכלה לא נכונה ניתנת על ידי ילדים רבים ללא צורך בבעיות כלכליות. די בתזונה לא מאוזנת ומלאת חסרים כך שגם עם משקל רגיל או עודף משקל יש להם תזונה לא מספקת.
עם זאת, אני חושב שכולם כאן מתכוונים תזונה לקויה בגלל חוסר מזון. אנו נמצאים במשבר, ישנם יותר משישה מיליון מובטלים ויש משפחות בהן הטרגדיה עוסקת כבר זמן רב ושם הקטנים אוכלים, בוודאי, פחות ממה שהם צריכים.
אני כבר אומר שבעיר שלי יש ילדים שהולכים כל יום לבית הספר בלי ארוחת בוקר ולא בגלל הרגלים רעים, שיש גם כאלה, אלא בגלל שהם לא אוכלים ארוחת בוקר. ואני אומר על הרגלים רעים כי הרבה ילדים הולכים בלי לאכול כלום לבית הספר, אבל אז הם עושים את זה שם. שאני מדבר עליו, לא אוכל ארוחת בוקר או סוחב תרמיל משהו.
עם זאת, מה שכתוב נכון (פחות או יותר)
סעיף 110 לחוק האזרחי נכתב כך:
האב והאם, למרות שאין להם זכויות הוריות, מחויבים להשגיח על הילדים הקטינים ולספק להם אוכל.
ובמאמר 142 לחוק האזרחי אנו יכולים לקרוא זאת:
אוכל מובן כמכל מה שחיוני למזון, חדר, לבוש וסיוע רפואי. האוכל כולל גם השכלתו והדרכתו של הדיאטנית כל עוד הוא קטין ואפילו מאוחר יותר כאשר לא סיים את הכשרתו בגלל סיבה שלא ניתן לייחס לו.
נו באמת, הרננדו צודק, ההורים הם אלה המחויבים להאכיל את ילדיהם, כך שאם ילדיכם מוזנים בתת תזונה, התקלה מוטלת על ההורים. כעת, אשמתם היא אם הורים רוצים להאכיל את ילדיהם אך אינם יכולים לעשות זאת מכיוון שאין להם אמצעים?
המדינה הספרדית תכננה סיוע מתי זה קורה, עם מלגות אוכל, עם חדרי אוכל חברתיים וכו '. אם לא די בכך, אני בספק אם יש בשירותים חברתיים הדואגים לאפוטרופסות על ילדים כדי לספק טיפול ומזון, כל עוד ההורים מוותרים על זכויות ההורים. כלומר, מדבריו של הרננדו ניתן להסיק את הדברים הבאים: "האכילו אותם, זו חובתך. אם לא תעשה זאת וילדיכם תת תזונה, אשמתך, היית יכול להעביר אותם לשירותים חברתיים."
אני לא רוצה שמישהו ידאג לילדים שלי
אבל אני אבא ולעולם לא הייתי רוצה שהילדים שלי יטופלו על ידי מישהו אחר מלבד אני ואשתי. יש הורים שמתעלמים מילדיהם ומעדיפים לבזבז את כספם על דברים מיותרים יותר מאשר להאכיל את ילדיהם. במקרים אלה אני יכול להבין ששירותים חברתיים לוקחים מכתבים, מכיוון קטינים נמצאים בסיכון בגלל הורים חסרי אחריות.
אבל אם ילדיי היו רעבים כיוון שאינני מקבל להם אוכל והשירותים החברתיים הציעו לי את עזרתם, כשהם נשארים עם ילדי, הכעס שלי יהיה מונומנטלי. אנחנו במאה ה -21, אנחנו בני אדם, וזה אומר שאנחנו יצורים רציונליים ויש לנו מאפיין המגדיר אותנו שנקרא "אנושיות", שב- SAR הם אומרים שהוא "רגישות, חמלה על חוסר מזל של אחינו", ועוד אחד שהוא היכולת לאהוב, ולאהוב מעל כל ילדינו.
אם הייתי יוצא מגדרי להאכיל את ילדי ולא הייתי מצליח, הדבר האחרון שהייתי מבקש מהמדינה הוא להישאר עם ילדיי. ראשית, זה יעזור לי להאכיל אותם. לא יכול להיות שהם מבקשים מאיתנו להגדיל את שיעור הילודה כי בספרד יש אחוז לידה מגוחך של 1.32 ילדים לאישה ולראות כיצד ישלמו פנסיות בעתיד, שהם לא נותנים אפילו עזרה ארור לגדל אותם, ו ואז, כשדברים משתבשים בגלל שהחברה כל כך לא טובה (ומכיוון שלממשלה לא נראה שיש סדרי עדיפויות ברורים), הם אומרים לך שאם הילד שלך רעב, זו אשמתך.
הקוד האזרחי אומר גם ...
ובכן לא אדוני, יש משפחות שלמות ברחוב שלא הצליחו לשלם את המשכנתא שלהן, משפחות שלמות שגרות בבית של הסבים והסבתות, שעושות קסמים עם הפנסיה שלהן כדי להבטיח שכולם, פחות או יותר, יוכלו לאכול משהו ומשפחות שלא הם מקבלים, ואת האשמה לכל זה לא ניתן להאשים בכל אחד מהם, כי אשמת הכלכלה היא כמו שהיא, אני לא חושב שההורים שאכפת להם כל יום להשיג את הכסף הדרוש לשמירה על הבית שלנו ילדים
למעשה, הקוד האזרחי אומר גם במאמר 152 כי החובה לספק מזון נפסקת:
כאשר הונו של המחויבים למסור אותם הצטמצם עד כדי כך שלא הצליחו לספק אותם מבלי להזניח את צרכיהם שלהם ושל משפחתם.
ממה שאני מבין שכרגע אבא רוצה, אבל לא יכול כי אין לו אמצעים, הוא כבר לא מחויב להאכיל את ילדיו (זה מוסרי, אך לא שיפוטי), ובמקרה זה אני מאמין שצריכה להיות המדינה שהתערבה כדי שהילדים יאכלו אוכל, אך למען השם, מבלי להוריד אותם מההורים, וזה כבר הדבר היחיד שהם צריכים להפסיד כל התקווה במין האנושי.
וידאו | YouTube על תינוקות ועוד | לא ניתן לפנות משפחות עם ילדים צעירים או גדולים (כרגע), "זה לא צריך לקרות כאן": קמפיין להציל את הילדים נגד עוני ילדים בבריטניה, האם זה מדאיג מדי?, ספרד, של מדינות אירופה עם יותר עוני ילדים בבלוג סלמון | רפאל הרננדו, הקוד האזרחי והזכות לאוכל
