להיות אמא השאיר לי שיעורים ושיעורי חיים רבים. אבל גם זה הציג בפני הרבה אמיתות. אחד מהם הוא שלהיות אמא זה לא ורדרד (הייתי אומר שזה יותר כמו תערובת של הרבה צבעים והרבה רגשות). ועוד אחת, שאני מעז לומר שכן האמת המוחלטת היחידה של האימהות היא שכל אישה חיה בצורה ייחודית ושונה.
עם זאת, למרות שרובנו או כולנו ברור שכל אימהות היא עולם, אני עדיין רואה את זה ברשתות החברתיות לעתים קרובות נופלת באותה תחרות מועטה בין אמהות שיוצאות לעבוד ואמהות במשרה מלאה.
לכן, היום אני רוצה לחלוק הרהור אישי אודות למה שנשווה אמהות שנשארות בבית עם אמהות שהולכות לעבודה ולהבין שאמהות איננה תחרות, ואף אם איננה טובה מאחרת.
"עייף יותר להיות אמא מאשר ..."
סוף המשפט הזה תלוי במי שאומר את זה. אמהות שיוצאות לעבוד יגידו שעייפה יותר להיות אמא שעובדת בחוץ. אמהות שנשארות בבית יגידו שעייף יותר להיות אמא במשרה מלאה. אבל האם זה לא הגיוני או היגיון מבחינתי לנסות ולהשוות אחד.
ואם אנו רואים זאת באופן אובייקטיבי, בפשטות אין טעם להשוות מכיוון שמדובר בחוויות שונות לחלוטין אחד מהשני. השגרה והפעילות של אם היוצאת לעבוד כל יום, שונה לחלוטין מאלו של אם שנשארת בבית עם ילדיה.
אנסה להסביר זאת באמצעות דוגמא. בשבילי נסו להשוות ביניהם, זה כמו לנסות להשוות את עבודתו של רופא לזו של פסיכולוג. יש להם כמה דברים משותפים: להיות אנשי מקצוע, להשתתף באזורי בריאות ולעזור לאנשים. אך מעבר לכך, פעילויותיהם שונות לחלוטין.
אצל אמהות שעובדות בחוץ ואלה שנשארות בבית, קורה משהו דומה. המשותף להם הוא אימהות, האהבה לילדיהם ותחומי האחריות שלהם להורות ולטיפול. אבל השגרה והפעילות שלהם שונות מאוד.
זה לא אומר שאחד טוב יותר מאחר, וגם לא חשוב יותר. זה פשוט אומר כל אחד מהם, בדרכו שלו, מבצע אחריות ייחודית ומיוחדת, על פי צרכי השגרה וסגנון החיים של משפחתך.
בתינוקות ועוד, מה אם נתחיל בכך שאנחנו סובלניים יותר כלפי אמהות אחרות? אבל בנוסף לפעילויות שונות לחלוטין, יש סיבה נוספת לכך שלדעתי לא ניתן להשוות ביניהן: הקורבנות שביצע אחד מהם שונים מאוד מאלו שהועברו על ידי השני. ועם זה, אני מתכוון לדברים שכל אחד מהם צריך להשאיר, בהתאם לשגרת החיים שלהם.
לדוגמא, אמהות שנשארות בבית, מוותרות על זמן פנוי, מקיימות רגעי ניתוק יומיומיים, חיים תכופים או יומיומיים עם מבוגרים אחרים שאינם משפחתם. פעמים רבות, עייפות נפשית זה כל כך הרבה שאתה יכול לאבד את הזמן ולא אפילו לדעת באיזה יום אתה חי.
מצד שני, אמהות שהולכות לעבוד מחוץ לבית, בין אם מתוך צורך או בעקבות מעקב אחר חלומותיהן המקצועיים, צריכות לפצל את ליבן לשניים ולהקריב את הימצאותם תמיד עם ילדיהם, על מנת לצאת לעבודה ואז לחזור בריצה בבית עם המשפחה שלך ונסה לנצל את השעות הבודדות כדי לעשות את המיטב. עבורם, ה עייפות גופנית הוא זה שבדרך כלל מבוגר.
בהיותנו שני סוגים של עייפות והקרבת קורבנות שונים, איננו יכולים להתווכח מי מתקשה יותר, מכיוון שלכל אחד יש אתגרים ואתגרים משלו מדי יום. אז במקום לנסות להשוות או להתחרות, יש לי הצעה: בואו נכיר את עצמנו ואת האמהות האחרות ונמחא כפיים.
עדיף, בואו ניתן זה לזה מחיאות כפיים גדולות
להיות אם זה לא קל וזה יכול להיות מאושר על ידי כל האימהות, ללא קשר אם אנו נשארים בבית או הולכים לעבודה. אז מדוע להקשות על חוויה זו כאשר מתמודדים או משווים זה את זה?
במקום לראות מי יותר קל או קשה יותר, בואו נכיר את כל מה שאנחנו עושים וניתן אחד לשני מחיאות כפיים גדולותכי מה שכולנו עושים זה משהו שראוי להתפעל ולהכרה.
לאם שנשארת בבית, מזל טוב, כי לא קל לוותר על הכל, אפילו לפעמים על עצמך, לטפל בילדיך 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. אבל ללא ספק, האהבה, המסירות וההתמדה שאתה נותן להם כל יום הם אחד התפקידים המתגמלים ביותר.
לאם שעובדת בחוץ, מזל טוב, כי השארת פיסת לב קטנה כל יום היא אף פעם לא דבר קל וההתייחסות לשתי העבודות שלך, זו של איש מקצוע ושל אמא, יכולה להיות מתישה. אבל הדוגמה הזו של שיפור ומאמץ שאתה נותן לילדיך, והרגעים הקטנים אך הערכיים מאוד שהם חולקים הם לא יסולא בפז.
בתינוקות ועוד כל אם-ילד הוא עולםלכל מצב חיים יש את היתרונות והחסרונות שלו, היתרונות והאתגרים שלו. אבל כולנו עושים הכי טוב שאפשר וכולנו, בהחלט, יוצאי דופן. אז בואו נפסיק להתחרות ונשווה את האם שנשארת בבית עם האם שעובדת בחוץובואו נקדיש את עצמנו ללחיצת יד ולהישען להרפתקה היפה והבלתי צפויה הזו שנקראת אימהות.
תמונות |
