היום אנו מביאים לכם מעניין מאוד ראיון עם לוסיה דל פראדו, איתם הייתה לנו הזדמנות לדבר על מצבם של הילדים לפני פרידת ההורים. לוסיה היא נשיא קרן פיליהשהצגנו לפני שנה, אחראי על מתן הגנה לילד לפני גירושי ההורים.
היא מגנה על זכותם של ילדים להביא אב ואמא לאחר התפרקותם של בני הזוג וחלוצה בהעלאת המודעות לסוג זה של התעללות בילדים, בלתי נראית וחסרת אונים לחלוטין.
מהם המפתחות לפרידה ידידותית מבלי לפגוע בילדים?
קודם כל: האחריות להיות הורים. וזה מרמז על ביצוע תרגיל של שלווה, שפיות ונדיבות. אימפוטנציה או כעס לא יכולים בשום פנים ואופן להתיז את הילדים, שיהיו להם מספיק להסתגל למצב החדש. בדרך זו הם היו נמנעים מסבל רב לילדיהם ולכל המשפחה המורחבת. חשוב שיידעו את ההמשך הפסיכולוגי שיוכלו להשאיר לילדים, אם יעשה בהם מניפולציה ושימוש נגד אחד מהשניים. וכמובן שעליהם לדעת כי לאף אחד אין את הזכות להרוס את חייו של אף אחד מכיוון שהם לא יודעים להתמודד עם הכעס והטינה שלהם, לא משנה כמה קשה להם אנשים מסוימים. לילדים הזכות ליהנות משניהם. כי כמו שהמוטו שלנו אומר "ההורים מתגרשים אבל ילדים לא". איך לנהל סכסוכים כשיש ילדים קטנים מעורבים, במיוחד כשהם תינוקות?
בעיות מופיעות רק כאשר איננו יודעים להגיב בצורה קונסטרוקטיבית לקשיים. לכן, אם אנו רוצים לפתור את הבעיות שלנו עלינו ללמוד לשלוט במוחנו. כשמדובר בתינוק, הדבר הכי פחות מוצלח הוא לצאת ולבקש מבית משפט לעזרה, ולחכות לצד שלישי שיפתור אותו, שלעולם לא יהיה את המידע המלא, שם בדרך כלל מעובדים הנושאים העדינים האלה בין הרים של תיקים מסוגים שונים וכי בנוסף, למרבה הצער וככלל, הם ממש שוטפים את ידיהם. זו המציאות. זו הסיבה ששניהם חייבים להיות מוכנים לענות על צרכי ההישרדות של ילדיהם גם יחד וגם לחוד. החברה התפתחה מהר מדי, ועד שקיימת תרבות של גירושין הדומה לזו של מדינות כמו שוודיה למשל, שם חוקים אינם מתעלמים מהפרות עונש ואי ציות לצו בית משפט יש קנסות, ולאשמות שווא יש השלכות פליליות לדוגמא, לא יהיה קל לזוגות המתנגשים להיעזר במנטליות. מכיוון שבמדינה זו הנוזל מוגן יותר מאנשים ישרים. סכסוכים עם תינוקות וקטינים הם באחריות כולם: ראשית כל ההורים ושנית של מינהל הצדק. באופן אידיאלי, שניהם יעשו את שלהם ולא ייכנסו לסחרור של תחרות, מלחמה, נקמה, טינה ואכזריות. ושהם מכבדים ומבינים את התפקיד המובחן בחוק הטבע של אב ואם. לשניהם חייבים אותן זכויות ואותן חובות. אמהות צריכות ללמוד לקבל את זכויות האבות, ואבות צריכים להבין שתינוק זה זקוק לאמו בתקופה טבעית (בעולם החיות, הם לא מפקפקים בזה). שניהם חייבים לכבד את האחר למען ילדם.
פעמים רבות משתמשים בילדים על ידי ההורים כמטבע בסכסוך. באילו כלים וחוקים ניתן להשתמש כדי למנוע מניפולציה של ילדים ולהועיל להם במקום לפגוע בהם?
לא מדובר בחקיקה, אלא ביישום מה שנחקק. ומעל הכל והכי חשוב: זה נעשה בזמן. לא מועיל לבקש הוצאת דין להורג, אם לבתי המשפט נדרשות שנים לפתור, במיוחד כאשר הילדים כבר עוברים גיל. בתחום "יחסי משפחה" מצבים אלו נחשבים ומתאפיינים הן בחוק האזרחי והן בחוק הפלילי. הבעיה היא שהם לא חלים. ובאופן כללי כאשר זה קורה, כאשר מתגלה מניפולציה והורה כי ההורה הוא בעל הזכות והסיבה להרחיק את בנו מהאחר לנצח, הוא אינו פועל. ושום דבר לא קורה. רק, היום יעבור אם יקרה משהו. כשם שאי-תשלום מזון מגיע לאופי של פשע עם עונשי מאסר, עם סיבה שווה או גדולה יותר, כנראה שהוא הותיר ילד שהתייתם על ידי הורה שמתנהג בנקמה, ומשוכנע שיש לו יותר מדי סיבות לכך . "כי מגיע לה", "עדיף שילדי בלעדיו / הוא", "אני לא אפסיק עד שאקח את הילדים" ... כך הם חושבים על בני זוגם לשעבר והמתעללים. רק אז ניתן היה לצמצם את מספר הילדים והיתומים המופעלים על ידי אב או אם חיים.
האם החוק לשוויון מגדרי נגד התעללות ואלימות מבוססת מגדר משמש כדי להפריד בין הורים לילדים? האם נשים משתמשות בו כאיום להגיע להסכמות החיוביות עם האינטרסים שלהם?
למעשה, ישנם כאלו העושים שימוש לא תקין בתקן, כדי להפריד את הילדים מההורה השני, הן בגלל נקמה אישית והן מסיבות כלכליות ובכך משיגים יתרונות מהותיים. במדינה זו, כאשר תלונה זוכה כשקרית, לא ניתן לדווח על התלונה השגויה. בנוסף לכך שלא נשפטים על ידי כוח המשיכה, או התוצאה, או מרצון ההתעללות, אלא על ידי העובדה הפשוטה של להיות גבר, וזה מתורגם לאפליה ברורה כלפיהם. בקרן אנו רואים כל מיני מקרים, נשים העושות שימוש חסר מצפון בחוק לאלימות מגדרית כדי למנוע מהורים ליצור קשר עם ילדיהן, ואינן יכולות לבקש משמורת משותפת בחיים, לאכיפתן לכלא, על האשמות שווא, הרוסות רגשית וכלכלית. וגברים מתעללים שחוטפים את ילדי האימהות שלהם, מבלי שאיש יבוא בחשבון שהם עברו מניפולציה לדחייתם לנצח, אמהות אמיתיות קורבנות של התעללות ובכל זאת מתעלמות מהמערכת, מרוסקות ושבורות לכל החיים, נאלצות נשאו את הביטוי המעשה "מה אמא זו תעשה כדי שילדיה לא ירצו אותה". במציאות, התעללות בילדים אינה עניין של מגדר אלא פשוט של מתעללים ומתעללים. ושל מערכת שמאפשרת זאת ללא ספק.
מדוע נולדת קרן פיליה? האם יש עדיין חוסר אונים ואין נתונים משפטיים שבאמת עוזרים? איזה תפקיד ממגן הילד בכל זה, הקשיב לך, עוזר לך?
פיליה נולדה לפני הוואקום המשפטי, של חוסר אונים ותמיכה יעילה של המדינה כלפי אלפי ילדים ומשפחות שנפגעו מסוג התעללות בלתי נראית, מציאות ש"קיימת ", שלא נתפסה ולא הוענקה לה התחשבות ותשומת לב שהיא דורשת. אנו מבינים שבקרב המבוגרים הילד, רחוק מלהספור, עלה למטוס החמישי או הפך לנשק. מבוגרים, בעלי יכולת משפטית ועבודה מוכרת, בעלי זכויות וחובותיהם, אחראים למצבם. אולם הקטינים אינם אחראים לשום דבר ואף אחד לא דאג להגנה על היושר המוסרי והפיזי של הקטין. גם (וזה חמור וחמור), רשויות ציבוריות ומינהל המשפטים. מכיוון שיש לטפל בילדות באופן אינדיבידואלי, וכרגע אין סוכנות מדינה אחת העונה על צרכיהם ובעיותיהם. איש לא השגיח על שלמותם ובטיחותם של הקטינים שלנו בספרד. איננו יכולים להשאיר את רווחתם בצד, הם צריכים לקבל את התמיכה האפקטיבית של המדינה שלהם באמצעות מערכת מקצועית אחת המבטיחה את זכויותיהם. זו הסיבה מפיליה אנו נלחמים על זכויותיהם, מכיוון שילדים ספרדים הם חסרי אונים, ללא מערכת התבוננות והגנה מיוחדת וחופשית. והוריהם המוסמכים אנושיים ומחויבים כחוק לעזור להם, מוקדשים להשתמש בהם ככלי נקמה. מאשים אותם על חייו לצמוח בתוך היתום, בנוסף לתוצאות שהדבר ישפיע על המשך חייו. הילדים שלנו הם העתיד שלנו עכשיו, מחר יהיה מאוחר. זו הסיבה שפיליה נולדה, לעורר מודעות ולחנך את החברה, לגבי זכויותיהם של ילדים ולהתייחס לכל אותם אזרחים שעוברים את המצב הדרמטי הזה. אנו עובדים במניעה וטיפול. להמשך, נציב תלונות הציבור על ילדים אינו קיים כיום בקהילה של מדריד וניתן להניח כי ביישובים שבהם היא קיימת תהיה אותה פעילות ותוצאות מעשיות שהיו למדריד: כוונה טובה, וקריאות ספורדיות מאת תשומת לב והמלצות כלליות. אפס יעילות
מה אתה חושב על הרפורמה החדשה שמשווה משמורת משותפת להורה היחיד, עליו הודיעה רואיס גאלארדון? מי מרוויח?
ללא קיומו של טקסט שנקבע באופן מוחלט, ניתן רק להעלות על הדעת ולתת דעה לגבי הרוח שנראית כמתאימה ואשר על פי אותה רוח ובמידה פחותה או פחות מאפשרת לאסוף. בהזכרנו כי הפיתרון הכי פחות פוגע ואמין ביותר הוא זה שחברי הזוג מאמצים באחריות, אנו מאמינים כי השוואת משטרי חד-הוריות ומשמורת משמורת משותפת תביא לטובת הילדים וגם להורים. זאת מהרגע התואם את עמדותיו ותנאיו של כל אחד מהתהליך, מבלי ששכיחותו של אחד הצדדים ומבלי שאחת תופיע נטושה ונאלצת להרוס או לבטל את ההכרה של האחר, המעדיפה את המחלוקת, מבטלת את האפשרות של ההורה בקטגוריה הראשונה והשניה. מה שקורה היום. אך חשוב מאוד להבהיר כי החוק החדש לא יהפוך לאבן הפילוסוף בנוגע להתעללות בילדים עליהם אנו מדברים, מכיוון שבעצם, זוהי אחריותם של ההורים, דפוסי ההתייחסות והתנהגותם, הגורם הקובע. המניפולציה חסרת הצפון, המסוגלת להשאיר את ילדך יתום, תעניק בדיוק את אותו סוג משמורת שיש לך, או את הימים שאתה מבלה עם הילד בכדי לרחוץ את מוחך. זו הסיבה שהמשימה שלנו היא שילד לעולם לא צריך לעמוד בשאלה האכזרית ששואלים הוריו או שופט: "את מי אתה הכי אוהב, אבא או אמא?"
אני מקווה שאהבת את הראיון כמוני וכי זה עוזר לעזור לאבות ואמהות רבים שעוברים תהליך פרידה, אך מעל הכל לילדיו. אני מנצלת את ההזדמנות להודות שוב לוסיה דל פראדו, נשיא קרן פיליה, שהעניק לי את הראיון. זה כבוד לקבל אותה בבלוג.
