כשהיינו קטנים בבית הספר מלחמת הילדים זה היה שאם הכריך של ארוחת הצהריים היה עטוף בעיתון, נייר כסף או אלומיניום נכשל. מכיוון שאלו שהיו להם כסף לקנות את החטיף כל יום בבית הספר, ברור שיצאו מהמלחמה הזו.
מה שאני חושב שלא אבא ולא אמא לא עשו הוא מה שהוא עושה כרגע דייוויד לאפרייר, מעצב גרפי ומאייר שעושה גם את הדודלס. דייויד אומר שהוא עושה את זה מאז 2008 וכי הוא עשה את זה בשקית הקטנה בה הוא מציג את הכריך או הכריך שילדיו לוקחים לבית הספר. זה גם מסביר את זה כל ציור נעשה לאחר שסיימתם לחסוך את האוכל, שמצלם ומעלה אותה לפליקר. והוא גם אומר שילדיו לא רואים את הרישום עד שעת ארוחת הצהריים מגיעה לבית הספר.
עבור המלווים לילדיו, האב הזה צריך להיות אטרקציה נהדרת והייתי מבקש ממנו לעבור בכיתה כדי להסביר את יצירותיו וכמובן לבקש רישום לאחד מהם.
לעת עתה, ולשאר האבות / האמהות, מה שנותר לנו הוא לוודא כי לילדים יש את החטיף או ארוחת הצהריים בתיק ושהם יאכלו הכל. ככל שאנו יצירתיים יותר נראה את מה שאנחנו מוסיפים בתרמיל. או שאתה אם אתה עושה קצת יצירתיות כל יום?
