אתמול אנו מראיינים את הפסיכולוג טרזה גרסיה ואנחנו מדברים איתה המון על התקשרות בטוחה וכיצד הדרך לקידום היא לא תמיד מה שמייעץ כמה אנשי מקצוע. במובן זה רצינו להמשיך את הראיון היום, לנתח היבטים ספציפיים יותר של הורות כמו שינה של הילד, לקיחת התינוק לזרועות או הצורך להציב גבולות.
האם טוב או רע לישון עם תינוק להתפתחות נפשית או רגשית?
כשאני שומע טוב או רע, בסדנאות שלי או בייעוץ, אני מפעיל מערכת התראה. אנחנו מדברים ככה ומחכים שמישהו יגמול את דרך הפעולה שלנו, או שמישהו יעניש אותו. בדרך כלל אני משתמש במטאפורות של מקום וכיוון יותר.
אז אני אומר, שינה עם תינוק מביאה להתפתחות רגשית ונפשית מאוזנת יותר, מכיוון שאנחנו מבטלים אצל תינוקות את הפחד של אבות המוות מטורף.
אם אנחנו לא ישנים איתו, אנו מעודדים את רמות הלחץ שלו לצמוח ורמת התפתחות המוח שלו להיות נמוכה יותר. ברגע שאנו יודעים לאן מוביל כל דרך, זו ההחלטה שלנו באילו דרכים אנו משתמשים, וכמובן ההשלכות של הגעה למקום זה.
ונשא אותו בזרועותיך כשאתה שואל אותנו?
חשוב יותר מאשר לשאת אותו או לא לשאת אותו כשאתה שואל, זה מה שאנחנו מרגישים כשאתה שואל. מבחינת הילד, זהו צורך במגע עם הפניה למבוגר או למבוגר. הדבר החשוב הוא לא לשבור את הקשר הזה. יש זמנים שאנחנו יכולים לקחת את זה ואז זה מגע מתאים לצעירים ומבוגרים. אך כאשר אינכם יכולים מסיבות שונות (משקל, תינוק נוסף וכו ’) חשוב שגם האדם הקטן וגם האדם המבוגר ישמור על קשר. רצוי שמי שאינו מסוגל לשאת את בנו או בתו, יהיה רגוע וסופג את התסכול שימלא את גופו הקטן
האם עבריינים, פסיכופתים או עבריינים, בגלל עודף הקשב והחיבה של הוריהם או להפך?
האמת היא שהסטטיסטיקה מכחישה את המיתוס הזה. אבל המיתוס הזה ממשיך להיות מועבר ברציפות. כשאני שומע זאת, אני זוכר איך הכחישו את האדמה שטוחה, ואנשים רבים המשיכו לחשוב על זה למרות הראיות.
זה דומה, לפושעים, ברוב המקרים, הרוב המכריע, היה חסר הטיפול הקל ביותר בילדותם.
אבל מה שהפסיכולוגים אומרים לנו הוא ההפך, שהילדים שהוגשו הופכים לרודנים, איך אפשר להסביר זאת?
ובכן, אני רוצה שיספרו לי מי שמסביר על מה הם מבוססים. איזה סוג סטטיסטיקות השתמשו בהן למסקנות האלה. לפחות הסטטיסטיקה שאני מטפל בה לא הולכת לכיוון הזה. למרות שהם בדרך כלל מדברים על ילדים "מפונקים" או ילדים שלא נקבעו גבולות. ובמובן מסוים זה נכון, וזו הסיבה שהוא זוחל כל כך הרבה.
במילים אחרות, הילד צריך לגדול גבולות ברורים ובטוחים מסוימים.
כעת, הטלת מגבלה שונה מהצגת גבול. הטלתו מרמזת על כוח, מראה שהוא מעיד על הגנה, זה שונה. לדוגמה ברחובות שלנו, ילדים לומדים את הגבולות לחצות את הרחוב, אך איננו כופים אותם, אנו מסבירים אותם למען ביטחונם. בזמן אכילת ארוחה מסוימת, בהטלה, למרות שהאוכל בריא מאוד, הוא מייצר יחסי כוח, עם כל מה שכרוך במונחים של קונפליקטים.
באמת "אם אתה טוב מאוד עם הילד, אם לא תעניש אותו, הוא יהפוך לרודן. זה אפילו יפגע בך?
כשמישהו אומר את זה, ההמלצה שלי היא לשאול, על מה הם מתבססים לומר זאת. באילו סטטיסטיקות הם טיפלו, כמה מקרים הם יודעים וכו '.
אבל כאן אתה מוצא משהו מאוד מעניין, האמונות שלך מרכיבות את החוויה שלך. זה אומר שאם ישכנעו אתכם כי להיות טוב הופך את בנכם לרודן, זה מה שתראו, גם אם המציאות שונה.
אני אגיד לך דוגמא, אני יודע את המקרה של אם שהשאירה את ילדיה לבד כל יום, ללכת לעבודה. הילדים הגיעו מבית הספר, הכינו את החטיף והזמינו משהו בבית, עשו שיעורי בית. בלילה הגיעה האם ורכבה בכעס על מה שנותר לעשות, מבלי להתבונן במה שנעשה. כאשר בן כלשהו העז לספר מה נעשה, האם אמרה בנימה אירונית: "ומה אתה רוצה, על מה אתה מודה? אה, סנטיטו, איפה אני שם אותך? הילד לא הועיל לבכות במרירות. כיום ילדים אלה הם מבוגרים, והאם אומרת שהיא הייתה טובה מדי עם הילדים, וזו הסיבה שהם לא יודעים להעריך את החיים. האמונה שהוא היה אם טובה היא בעיניו היכולת "לצבוע" את המציאות. ובמקום בו חיו הילדים דיכוי עמוק, היא חיה שהיא טובה מדי.
תחת הפחד להיות טובים מדי, מכוסות התנהגויות רבות אשר יתוארו כהתעללות אם היו מתרחשות אצל מבוגר, אך אשר מתאימות כחינוך כאשר ילד הוא המקבל התנהגות כזו.
אנו מודים הפסיכולוג טרזה גרסיה הראיון הזה שהיא העבירה לתינוקות ועוד; אנו מקווים שזה היה ברור וחושפני כמו לנו.
