הם אומרים שהסמכות המוסרית לשאול, לדרוש או ללמד דבר אחד היא רק אותו אדם שעושה את מה שהוא מבקש, דורש או מלמד. ישנם רופאים רבים שהמליצו פעם לפרוש עם החבילה בכיס המעיל. ישנם הורים רבים שאומרים לילדיהם כי "לא נדבק" ומכות אותם. יש אחיות רבות המדברות על תזונה מאוזנת ופעילות גופנית עם עודף משקל ברור.
ישנם אפילו אנשי מקצוע במרכזי החינוך לילדים (המכונים גם פעוטונים) הם מחליטים להתערב כשאמא מסבירה שבנה ישן עם ההורים ואז מסתבר שהם לא.
אני יודע שתחשבו, כפי שהסברתי, שאנשי המקצוע האלה ממליצים לא לישון עם תינוקות ואז לישון עם התינוקות שלהם, אבל לא, אני לא מתכוון לזה. כוונתי היא שילדים צעירים, גם בגנים וגם בבתי ספר, כולם ישנים יחד.
מצב אירוני = פועל
אני חוזר ואומר: ילדים קטנים, כשהם עם חבריהם לכיתה, ישנים כולם יחד בחדר! אני יודע שחשבת שיש חדר לכל ילד. אני יודע שחשבת ששם בבית הספר ושם בגן הילדים לכל ילד היה "המרחב שלו" המומלץ, אבל זה לא כך. הם מרמים אתכם, הם מרמים את כולנו. כל כך הרבה שנים במחשבה שלילדים יכול להיות מרחב משלהם, כי זה מה שמומלץ בכל מקום ואז מתברר שהם הרכיבו את כולם, לנשום את כל אותו האוויר, לשמוע אחד את השני, להרגיש מלווה, בלי לדעת מספיק לבד (מצב אירוני = OFF).
אין טעם להמליץ על משהו שאתה לא פוגש
הגננת אומרת לך שעדיף לך להיות בחדר שלך, ההורים שלך אומרים לך שהם לא מצחיקים שהם עדיין ישנים בחדר שלך, רופאת הילדים אומרת לך שבגיל 6 חודשים הם צריכים להיות כבר בחדר שלהם, אסיביל אומרת לך שהיא צריכה לישון לבד עם בובה וכרזה (ושהוא כותב ספרים כיצד ללמד ילדים לאכול, מבלי יכולת לעשות זאת בעצמו) ואז מסתבר שבגני הילדים המומלצים מאוד ובבתי הספר, שם ילדים הולכים להיות אנשים טובים ועצמאים, אחרי האוכל הם הולכים והם מצטרפים לכולם לישון.
אתה כבר יכול לשבור את קרניך בבית בניסיון להסביר לילד שרצוי שיהיה לו את החלל שלו, שהלילות יהיו לבד, שהחיה הממולאת שלו תחזיק אותו בחברה, שהוא יישן טוב יותר וכו '. שאז בבית הספר הם עושים מה שהם רוצים עם הילדים והולכים ומפגישים את כולם ובכך הורסים את השיטה החינוכית.
"כשתעשה את זה, אני אעשה את זה"
ילדיי לא הלכו במעון יום או שהו במזנון בית הספר, ולכן הם מעולם לא נאלצו לחלוק מקום עם ילדים אחרים כדי לנמנם. מכיוון שכולנו ישנו בביתי יחד, גם אני לא הייתי מתקשה יותר מדי. עם זאת, אני מכיר אם שקיבלה עצה להימנע משינה עם הילד באותו החדר. לא קצר ולא עצלן, הוא ענה: "האם זה נכון שהרדתם אותם כולם יחד ונשארים איתם בזמן שהם ישנים? ובכן כשאתה מפריד אותם לישון, גם אני.”
