לפני מספר חודשים מצאנו מאמר של המטפל חוסה לואיס קנו גיל, שהטיל ספק בשיטות בהן השתמש סופרנני, והתייחס לעובדה שמדובר בשליטה של התנהגות בלבד שלא התחשבה באפקטיביות. אהבנו את זה מאוד ורצינו לחלוק אותו איתך.
אבל אהבנו גם להיפגש ברשת גישה קרובה לילדיםובמיוחד מכיוון שגישות אלה נובעות בדרך כלל מסביבות הורות וחינוך מכבדות, או מבלוגי ההורים והאימהות שמנסים להישאר קרובים לצרכים של הקטנטנים. אבל חוסה לואיס הוא פסיכותרפיסט בוגר.
סו התמצאות היא הפיכה הומניסטית עבורו פסיכותרפיה באמנות ובצורה של אהבהבאמצעות עבודתו הוא יכול לעזור לאנשים לגלות את הקשיים שלהם, להתגבר עליהם ולהשתפר. חוסה לואיס הוא גם סופר, ובאמצעות שתי פעילויותיו המקצועיות הוא מתכוון ללוות אנשים לעבר רווחה רבה יותר.
הופתעתי לטובה לגלות באתרך אזכורים של לורה גוטמן ואליס מילר, כמו גם כמה מאמרים שהוקדשו למשפחה, בהם ילדים מקבלים חשיבות מיוחדת, ממערכת יחסים בריאה עם ההורים. זו הסיבה שהצענו את הראיון הזה, כי אנו מקווים שאתה אוהב אותו. Peques ועוד .- מה אנו יכולים לגלות כמבוגרים על ידי התבוננות בעיני ילדים?
חוסה לואיס קנו .- אנו יכולים למצוא אנרגיה, ספונטניות, שמחת חיים, התלהבות, סקרנות, צלילות, אינטואיציה, אהבה, הפתעה ותהייה ... אבל, אצל ילדים רבים, לרוע המזל אנו יכולים למצוא גם עצב, ייאוש, חוסר אונים, אדישות, כעס, "מוות פנימי" ...
P ו- M. - יש כמה אמונות חברתיות שמונעות מאיתנו להתייחס לילדים בצורה קרובה וטבעית יותר, לא? מהן אמונות אלה? (דוגמא לכך היא לחשוב שילדים הם אנוכיים).
J.L.C.- כן, יש רבים. עוד אחד מהם הוא שילדים הם בעצם יצורים "מטומטמים" או "ריקים" שאינם צריכים להישמע או מהם אין מה ללמוד, אלא פשוט "למלא" את הכללים והידע החזקים שלנו. דוגמא נוספת היא לחשוב שילדים צעירים הם "מיני מבוגרים" המסוגלים להבין ולצמוח על בסיס טיעונינו והדרשות הרציונליות שלנו. או שילדים הם עבור מבוגרים "השקעה" רגשית וכלכלית, ולכן יש לדרוש מהם "אינטרסים" (הכרת תודה, הכרה, אהבה ...) ... וכן הלאה.
לחנך זה לא לאלף, אלא להנחות, והדבר משתמע לדעת לדעת להקשיב, להבין, לדיאלוג, להבהיר, לתמוך, לנהל משא ומתן עם ילדים. לא יותר ולא פחות ממה שאנחנו טוענים (כביכול) בקרב מבוגרים
P ו- M. - נכון לעכשיו קשה לחנך את ילדינו לחוסר תמיכה חברתית ועודף האחריות מחוץ לבית, אם כי מצד שני נראה שאנחנו מודעים יותר לכך שילדים הם אנשים עם זכויות שכולנו חייבים כבוד. האם תוכל לספר לנו אילו מרכיבים צריכים להיות חלק ממערכת יחסים גולית הורה בריאה?
J.L.C.- אני חושב שיש שתי דרישות מהותיות: כבוד ואמפתיה. שתיהן כרוכות בהתייחסות ברצינות להתאמה לרגשות, צרכים ומוזרויות של כל ילד, ומגבילים את עצמנו ל"ליווי "אותם בתשומת לב וחיבה, מבלי להציף אותם בעומסים ואינטרסים מוגזמים של אחרים. לחנך זה לא לאלף, אלא להנחות, והדבר משתמע לדעת לדעת להקשיב, להבין, לדיאלוג, להבהיר, לתמוך, לנהל משא ומתן עם ילדים. לא יותר ולא פחות ממה שאנחנו טוענים (כביכול) בקרב מבוגרים.
P ו- M.- מהי התעללות פסיכולוגית או רגשית בילדים?
J.L.C.- בהכחשת כל האמור לעיל, ולכן יצירת רגשות של חוסר ביטחון, חוסר אונים, השפלה, פחד, אשמה, בושה, עצב, חוסר אונים, כעס, בדידות ... כאב מיותר, במילה אחת.
P ו- M. - מהן ההשלכות שעלולות להיות להתעללות זו (או כיצד היא יכולה להפריע להתפתחותה) כאשר הילד הופך לבני נוער ואז לבוגר?
J.L.C.- התחושות והקונפליקטים שהוזכרו לעיל מנוקבים באישיות, בדרכי ההתייחסות לעולם, והם שקובעים את "הסימפטומים" וה"הפרעות "הפסיכולוגיים הגורמים לאנשים רבים כל כך לסבול. הפרעות החל מהסתגלות או פוביות לדיכאון או התמכרויות, דרך כישלון בבית הספר, הפרעות קשב וריכוז, התעללות במשפחה, אינדיבידואליזם נצלני וכו '.
יש לקחת בחשבון ילדים, להרגיש אותם, להקשיב להם בכבוד ובכבוד שווים מאשר למבוגרים. מדובר בסיפוק צרכיהם הבסיסיים, וככל שהם גדלים, שוקלים תמיד את המוזרויות האינדיבידואליות שלהם, את רצונותיהם, את רצונם באוטונומיה, את מחשבותיהם, את הבעיות הבין-עירוניות שלהם ואת בעיות בית הספר וכו ', תמיד בתוך, כמובן, בהנחיות המשפחתיות הנחוצות. וחברתית
P ו- M. - ראינו באתר האינטרנט שלך התייחסויות לאליס מילר, האם זה גם משפיע על הגישה הפסיכותרפויטית שלך? האם ניתן יהיה לחלץ כמה רעיונות מעבודתו החלים על אבות ואמהות המגדלים ומחנכים את ילדינו כיום?
J.L.C.- בהחלט. אני חושב שהרעיון הבסיסי של אליס מילר הוא שאם לא ברור לנו ו"מתגברים "(אם אפשר) על הבעיות שלנו עם ההורים שלנו (והילדות בכלל), קשה מאוד לגדל ילדים באופן בריא, כיוון שאנו מתהפכים כל הטעויות וההפרות שנעשו איתנו. זהו החוק הישן והבלתי ניתן לנקוב "שכל מה שנשכח חוזר".
במילים אחרות, כדי לגדל טוב עלינו להכיר את עצמנו הכי טוב שאפשרוזה מרמז על סובלנות מסוימת לכאב של ילדותנו, כלומר לרגשות שלנו.
P ו- M.- תארו לעצמכם שאנחנו רוצים להתחיל לבנות חברה בה מכבדים את זכויות הילדים, מאיפה אנחנו מתחילים?
J.L.C.- ברור שלוקחים אותם ברצינות, לוקחים אותם בחשבון, רגישים אותם, מקשיבים להם בכבוד ובכבוד שווים מאשר למבוגרים. יהיה צורך לספק את צרכיהם הבסיסיים (ביטחון, חיבה, הערכה וכו '), וככל שהם גדלים, יש לקחת בחשבון תמיד את המוזרויות האישיות שלהם, את רצונותיהם, את רצונם לאוטונומיה, את מחשבותיהם, את הבעיות הבין-משפחתיות שלהם, וכו'. תמיד בתוך ההנחיות המשפחתיות והחברתיות הנדרשות. ("עבדות" של מבוגרים המכבדים "ילדים מופרדים" היא קיצונית נוספת שיש להימנע ממנהמכיוון שהגנת יתר או היעדר נורמות הם גם סוגים של התעללות).
אולם, כפי שאמרה אליס מילר, האמור לעיל יתאפשר רק כאשר מבוגרים שקודם לכן מחליטים "לרענן" את זיכרונות הילדות שלנו ולקבל את רגשותינו כלפיו, מצב בלתי נסלח להשגת כבוד ואמפתיה עם ילדים.
לאחר הראיון אני רוצה להודות בכנות לחוסה לואיס על שיתוף הפעולה שלו עם Peques y Más, הוא הדביק אותנו בהתלהבותו ובחזון החיובי שלו (בנוסף להיותו קרוב) לקראת פיתרון בעיות פסיכולוגיות. תודה גם על האמונה בילדים ועל ההתקרבות ל"מבטו "וה"ילד הפנימי" שיש למבוגרים בתוכנו.
