אבא יקר:
אני יודע שאמא סיפרה לך על המכתב שכתבתי אתמול, כי אני שומעת אותך מכאן וראיתי את אמא נרגשת מאוד להסביר לך את דברי. אני גם יודע שאתה מחכה למכתב שלי, כי אמרתי לה שאני אכתוב לך מכתב כדי שלא תקנא, ולמרות שאני יודע שאמרת "אישה, למה אני מקנא. אני מבין." רציתי לכתוב לך את זה גם בגלל עליכם לדעת גם כמה דברים לפני שהיום יבוא.
הראשון מכל הוא לבקש מכם להתאזר בסבלנות באותו יום, מכיוון שזו של לידת וזה של לידת זה לא כמו שזה קורה בסרטים אמריקאים (ובספרדית אם ממהרים אותי). נמאס לי לראות משלוחים כמעט מיידיים עם נשים שכנראה עומדות להרוג מישהו מהצעקות שהן מכות ותינוקות שיוצאות עם בואש שגורם לך לרצות אפילו לצבוט אותן.
לא אבא, המציאות היא לא. ביום שאמי תיוולד היא תודיע לך שאני בדרך ורגועה, לא תצטרך לרוץ לחפש את המכונית שמשאירה את אמא ואת התיקים מאחור, וגם לא תצטרך להתקשר לבית החולים כדי להזהיר שאתה בדרך . היה סבלני, אמא תגיד לך איך הכל הולך. אולי היא אפילו מחליטה להתקלח ולהתלבש בשקט כדי להיות טובה יותר עם עצמה.
כשאני מוכנה או כשהצירים די קצביים וסדירים (נגיד כל 5 דקות ומטה), אני אולי אומר לכם שזה זמן טוב ללכת לבית חולים, אם החלטתם שאוולד בבית חולים, כמובן. ברגע שיהיה מודע לאמא. היא תהיה לבד, שהיא לא קטנה, כך הדבר הטוב ביותר הוא שאתה לא מדבר הרבה, אל תסיח את דעתה, ותן לה להתנתק מהרעש הארצי כדי להתחבר אליי ועם רגשותיה.
דבר איתו רק אם הוא מבקש מכם. אני יודע שזה עשוי לקחת כמה שעות, אבל אתה לא צריך למלא אותם כי כן, כי הדרך הטובה ביותר היא לעזור לאמא להיות רגועה ולהתמקד בכוחות עצמה (בדיוק כמו כשאתה מתאהב, אני לא שומע אותך מדבר ).
אם מישהו בא לשאול אותך דברים, נסה לצפות קצת לענות לעצמך. בואו נגיד שלא רצוי שמישהו ייכנס ויבקש ממנו את שמו, תעודת הזהות שלו או מה הוא אכל לפני יומיים כי זה יגרום לאמא להיאלץ להסיט את תשומת לבה למחשבה ההיא או לזיכרון הזיכרון ההוא, להתרחק מלידה (נו באמת, הדבר הזה) אתה יכול להאט אם אנשים גורמים לך לחשוב).
באופן דומה, נסה, ברגע שתקרא את המכתב שלי, דבר קצת עם אמא על מה שאתה מצפה מהלידה שלי. לא כל בתי החולים עובדים באותה צורה ולא כל רבותיי במעילים לבנים וירוקים עושים דברים באותה צורה, ולכן יתכן שלאמא יש כמה ציפיות ורצונות שבעת הלידה היא לא יכולה להגן. אם אתה לא רוצה שהחוט שלי ייחתך מהר מדי, אם אתה לא רוצה לעשות אפיזיוטומיה, ... אני לא יודע, הדברים האלה.
זה יעבור את הזמן, הדבר יתקדם ופשוט אני נולד. ככה אפגוש אותך, אבא, ככה תפגוש אותי. זו תהיה הפעם הראשונה שאני מריח אותך, הפעם הראשונה שאני רואה אותך והפעם הראשונה שאני שומע את קולך בבירור. זו תהיה הפעם הראשונה שתראה אותי, הפעם הראשונה שתיקח אותי והפעם הראשונה שתריח אותי.
אל תרגיש מוזר אם אתה רואה בי זר (שווה את יתירות) כי אני אראה אותך באותה מידה כזר. היו סבלניים והיו סבלניים איתי, כי לאט לאט נכיר אחד את השני טוב יותר ובוודאי שנסתדר טוב יותר.
בכך אני מתכוון שבשבועות הראשונים אני ארצה להיות איתך, ללא ספק, אבל ברגעי שיא אני מעדיף להיות עם אמא, לא למען שום דבר אישי, אבל בגלל שאצלה יש לי יותר ביטחון. אני זקנה כמוני, אני תמיד אכיר אותה תשעה חודשים לפניך ותשע החודשים האלה שוקלים בהתחלה בכבדות, כי אני אוולד ספוג בריח שלה, בטעם שלה ובעולמה. למעשה, כאשר ישימו אותי על החזה שלהם, הגוף שלי, סטרילי, יתנחל בפנים עם חיידקים של אמא.
בנוסף, באשר להירגע, מה שהכי טוב לי זה למצוץ ו / או לאכול, כשבוחרים, תמיד אבחר באמא, שהיא זו שיכולה להניק אותי. ברגע שתהיה רגועה, אם אני ערה, קחי אותי, את זה אשמח לפגוש אותך ולשתף אותך עם הזמן.
ובכן, אני לא אומר לך הרבה יותר כי הכל יבוא אחרי הלידה. אם אזהרה: אני יודע שההורים מאוד אוהבים לקום באוויר כאילו היינו מטוסים, סופרמן או דומים, אבל זה יכול להיות שבועות, מה אני אומר שבועות, חודשים יכולים לעבור, אם לא שנים, עד שנמצא את זה מצחיק. עבור השאר זה לא כל כך קשה. נסה שים אותך במקומי תמיד ולחשוב מה אני מרגיש בכל רגע להבין את עצמי וכך הדרך תהיה הרבה יותר קלה ("תחשוב כמו תינוק, לא כמו מבוגר").
נ.ב: גם אני אוהב אותך. גם אני אוהב אותך.
