כבר דיברנו על התצלומים המקוריים האלה לפני כמה שנים, למרות שזה היה רק בסוף השבוע הזה שפגשתי אותם, ואני חושב שזה זמן טוב לגלות אותם מחדש. אהבתי את זה ארץ הפלאות, פרויקט הלוכד את החלומות והפנטזיה של רישומי ילדים בתצלומים.
יצירה שאנחנו מדמיינים מפרכת לעיתים, מכיוון שילדים לא מבינים פרספקטיבות או צבעים לצייר: הם לא שמים גבולות לדמיונם. ומה קורה כשאנחנו מנסים לשחזר את רישומו של הילד במציאות?
האמן הדרום קוריאני יונדו יונג הוא הצליח לאמת את זה מאז 2004 בסדרה שלו "ארץ הפלאות", שבה בני נוער משחזרים את סיפוריהם של ילדים בין חמש לשבע שנים ואז הוא מצלם, עם תוצאות יפות.
האמת היא שכ- 1200 רישומים שנאספו בבתי ספר שונים שנבחרו 17, עם סצנות של נסיכות, סיפורים, הדפסים ביתיים, מדינה, חלומית ... אין הבחנה בין בדיה למציאות, צבע מציפה את הכל.
הצלם מסביר מדוע הבחין בכך ציורי ילדים ליצירת אוסף תמונות זה:
ילדות היא שיא החופש. ילדים יכולים להמציא עולם חדש עם ארבעה טושים וגליון נייר, המנוגד לאופי ההמלצותי, העיתונאי והריאליסטי של הצילום המקובל. ארץ הפלאות משקפת ומשחקת עם שני צידי המטבע.
כמובן שהצעירים המופקדים על מתן מציאות לרישומים שמים לצידם מנה טובה של דמיון, מבלי לעוות את האסתטיקה של ציורי ילדים שהועברו לצילום של יונג בארץ הפלאות. יהיה מעניין לעשות משהו דומה עם הרישומים של ילדינו ...
