אם לפני מספר שבועות פגשנו זוג קנדי שהחליטו לא לספר לאף אחד את מין ילדם השלישי כך שכולם יתייחסו אליו באופן נייטרלי עכשיו משהו דומה קורה שוב בשבדיה, והפעם הוא פעוטון הגיבור של החלטה.
משתלה זו החליטה ליישם שיטה שעד כה לא ידועה והיא מבוססת מבטלים את תפקידי המגדר וההתייחסויות של גברים ונשים בשני משחקים, צעצועים וספרים.
המטרה, הם מסבירים, היא שילדים המשתתפים במשתלה זו ירגישו חופשיים לבחור במקצוע ובנטייה מינית.
חיסול "הוא" ו- "היא"
אחת הדרכים לחיסול המגדר היא הימנעות משימוש במילים "הוא" ו"היא "כדי להתייחס לילדים. מילים אלה הוחלפו בכינוי הפיני תרנגולתשהוא נייטרלי וניתן להשתמש בו כדי להתייחס גם לגבר וגם לאישה.
הם גם מנסים לפנות לילדים בשמותיהם או להשתמש בהם כדי לדבר עליהם (ולהימנע מ"הילד "," הילדה "), או אפילו לקרוא להם" חבר ", מילה שהיא גם ניטרלית בשבדיה.
גם הקו הפדגוגי שעוקב בגן הילדים חסר התייחסות למין זה או אחר ונמנע מכל סטראוטיפ מיני.
לבית הספר יש רשימת המתנה
הפעוטון ששמו הוא אגליה, ממומנת בכספי ציבור וכיום יש להם כ 40- ילדים בין שנה לשש. זה פועל כבר שנה ויש בו כ -200 משפחות ברשימת ההמתנה.
רבות מהמשפחות הללו הן זוגות הומואים עם ילדים שחשים שהם הולכים לטפל בילדיהם היטב, ומבטלים את ההבדלים.
המטרה
במילותיה של לוטה רג'לין, מנהלת המרכז:
המטרה היא לגרום לילדים להציג נקודת מבט רחבה על החיים ולא להישאר רק עם מחצית אחת. אנחנו לא רוצים שהם יגדלו כאילו הם היו בתוך קופסאות סגורות, על פי מנטליות שמצפה שהם יהיו בצורה מסוימת, זכר או נקבה. אנו רוצים שהם יהיו בדיוק כפי שהם רוצים להיות, לבני אדם חופשיים.
צעצועים לא מוגדרים
בבית הספר הזה הצעצועים אינם מוגדרים על ידי ז'אנרים. אין אזור ורוד, עם מטבחים, בובות ודברים אחרים ואזור ססגוני יותר, עם בובות וחתיכות לילדים, אבל הכל מעורבב. כדי לתת דוגמה, החלקים של לגו חולקים מקום עם מטבחים ובובות, כך שילדים לא יעשו את הסיווג הזה אלא יראו שכל אחד יכול וצריך לשחק עם הכל.
ביחס לסיפורים, ילדים יכולים לקרוא את הסיפורים האופייניים עם משפחות המורכבות מגברים, נשים וילדים ואחרים שבהם משפחות מורכבות משני אבות או שתי אמהות וילדיהם בהתאמה. גם אם הילדים משחקים אימהות ואבות, יתכן ושני בנים משחקים שני אבות, זוג, ושתי בנות משחקות שתי אמהות, גם זוג.
פגישות תכופות עם ההורים
מכיוון שמתודולוגיה זו מנוגדת לזו הרגילה בחברה, המפגשים עם ההורים הם תכופים, מכיוון שהם חייבים להמשיך איתה בבית. וכך, בזמן שהם מעירים, כולם יהיו מעורבים בכדי לשחרר ילדים להחליט מי הם רוצים להיות.
אני לא רואה את זה
ואני, ובכן, אני לא רואה את זה. אני מגנה על שוויון האנשים הכי הרבה, אבל בשבילי התייחסות לאנשים עם שוויון אין פירושה להתייחס אליהם כאילו הם שווים, אבל להציב אותם באותו צעד: "אתה לא פחות בגלל שאתה ילדה ואתה לא יותר בגלל שאתה לבן", "אתה לא יותר בגלל שאתה הטרוסקסואלי ואתה לא פחות בגלל שיש לך פחות כסף".
בנים הם בנים ובנות, בנות. כל בני האדם, אך שונים באופן חד משמעי. שגבר הוא הומוסקסואל לא הופך אותו לא פחות מאשר נשים, הוא יאהב גברים, ממש כמו נשים רבות, אבל זה לא הופך אותו לאישה. העושר אינו מכיר זה את זה לחלוטין, אלא מקבלים את ההבדל ומכבדים אותו.
אני לא אוהב את המודל החינוכי הזה בגלל זה, בגלל אינו מכבד את ההבדל, אך הוא עומס השורש. מבחינתי, מודל חינוכי טוב יהיה כזה שבדומה אליהם התייחסו לצעצועים להחלפה (החלק הזה לא רע), מה שמאפשר לבנים לשחק מה שהם רוצים ובנות גם לשחק מה שהם רוצים, בלי פעילויות סטריאוטיפיות בהתאם מינים ("לא חואניטו, ילדים לא משחקים עם תינוקות", "לא מריה, כדורגל זה דבר של ילד"), דבר שלדעתי בתי ספר רבים כבר התגברו עליו, ומאפשר לכולם לשחק הכל, אבל לדבר על ילדים של גברים ונשים, של אבות ואמהות, ששניהם יכולים לעבוד ושניהם יכולים להחליט לא לעשות זאת כדי לטפל בילדים, אלא להבהיר מיהו האם, מי מניקה תינוק ומי מניקה, וזה האם ולא תרנגולת.
