ועדיין מסתובב מה אימהות רוצות שהחברה, בהתחשב במודל שיש לרצונותיהם מקום, הגיעה למסקנה שנצטרך לחפש נוסחאות כדי להשיג חברה אמהית, שהתמקדה בגידול אזרחי העתיד והתמקדה במתן מענה לצרכים הראשוניים שלהם.
אבל, כך שאיש לא מאשים אותי באוטופיה, בואו נדבר על כסףשל עלויות ועושר. ובכן, חברה שלא זיהתה פיוס עם מעונות יום לא תהיה יקרה יותר בשום דרך.
חברת אימהות
חברה פמיניזית ואמהיתהתמקדות בחינוך ובצרכים של ילדים תהיה, אני בטוח, חברה שמחה יותר.
זה לא אמור לרשום חובה לכולם, אבל כן חופש בחירה אמיתית ומודל שבו זו לא הייצור עם מחשבת המערכת כנגד ילדים המטרה העדיפית, אלא הפקת בית וחום, אושר וזמן למשפחות.
או שמא משפחות, ילדים, אנחנו כבר לא חשובים ואנחנו רק חוליות בייצור, המצרים שנועדו לתפוס את המקום בבניית פירמידה שלא מחזירה לנו עושר או גונבת את הזמן היקר ביותר שהוא לראות לגדול ולדאוג לילדינו?
אבל בואו לדבר על כסף עכשיו מה עולה מודל הפיוס של מעונות יום אמיתיים.
בואו נדבר על כסף
אבל בואו נדבר על כסף, צורת העושר היחידה שנראה כמובנת. מקום משתלה יקר מאוד לתחזוקה. שכר המטפלים, הצוות המנהלי, צוות הניקיון והעזר, של הגורמים המארגנים ומפקחים עליהם, חשמל, מים, חימום, מוצרי ניקיון, ציוד לבית ספר, תחזוקת המקום, ביטוח, הכשרה, פרסום, פעילויות, אדמה, בניה ... הרבה, אבל הרבה כסף זה מחיר שילדים במעון יום.
רק באחזקת מקום בית ספר, המדינה מוציאה יותר מ- 5000 יורו לחודש. בחדר ילדים ציבורי אינני מכיר ספציפית, אך אני זוכר שרוזה יובה הסבירה שהיא יכולה לצאת לכ -2000 יורו בחודש.
אני כבר רוצה את אותם 5000 אירו שאני לא משתמשת בהם בכדי שיוכלו לחנך את בני בחופשיות, אבל אני מוותר עליהם כך שאחרים, אלה שצריכים זאת, ישתמשו בהם. אבל, אם זה באמת עולה חדר ילדים, גם אם זה חצי, כמה אמהות לא היו נשארות בבית אם הן היו יכולות לקבל את הכסף הזה וגם את הערבויות החברתיות שמקבלים מטפלים מחוץ למשפחה?
העלויות הנוספות של חדר הילדים
בחדר הילדים יש גם הרבה עלויות נסתרות, מוספות. ילדים שהולכים למעון יום חולים, באופן כללי, יותר מאלו המטופלים בבתיהם ויש להם יותר שכיחות של מחלות מסוימות. רק שבטיפול רפואי, תרופות, זה יהיה חיסכון כספי.
נוסף על כך, עלינו להוסיף את כל הנפגעים אותם מבקשת האמהות, ולעתים משקר להם ואומרים שהם אלה הרעים, כדי להיות מסוגלים להישאר לטפל בילד חולה בבית ולא לשלוח אותו עם חום למשתלה, הימנעות מהתפשטות של אחרים .
בנוסף, כפי שהסברתי, חדר הילדים אינו האפשרות הטובה ביותר להתפתחות מיטבית של ילדים על פי מומחים המתמקדים בהורות שמכבדת את צרכיהם של ילדים, כמו אדוארדו פונסט, יוליה טורס או קרלוס גונזלס.
כאשר זה מחושב העושר של מדינה מחושב רק עבודה בתשלום. זה משאיר הרבה עבודה אמיתית, שנשים בדרך כלל דואגות לילדיהן או לקרובי משפחה חולים או קשישים, ללא מחשוב. וזה גם עושר ועבודה, עושר בלתי נראה, עבודה בזויה שבלעדיה שום חברה לא תוכל להתקדם.
פשוט אם במקום לנסות לבנות פעוטונים ולהכחיש את הארכת חופשת הלידה, הכסף הזה הושקע בעזרה למשפחות שרצו לטפל בילדיהן, היינו מניחים את היסודות של חברה בה אמהות באמת יהיו חופשיות מ החליטו מה הם רוצים לעשות בחייהם. משלם להם את מה שמשולם למעונות היום. הסוד הגדול של מסקנות, הטריק, שינוי המודל החברתי והפרודוקטיבי הגובר על חירותם וזכויותיהם של ילדים.
האם העבדים
אישה שהופכת לאם, והדבר מרמז על 78% מהנשים האירופיות בגיל המשפטי, חלק משמעותי מאוד מהחברה הדמוקרטית, הדרך שלה לראות את העולם וסדרי העדיפויות שלהן מקבלות תפנית ענקית ואינן רוצות לעבוד בזמן. להשלים בזמן שילדיכם קטנים אם הם יכולים לבחור.
אם איננו יכולים לבחור להישאר עם ילדינו אנו עבדים, עבדים של מערכת העבודה והחברה השוללים מאיתנו אפשרות לבחור, לשלם לנו עבור העבודה החשובה ביותר שקיימת: לאמן ולדאוג לילדינו, אזרחי העתיד, כפי שהם משלמים לאחרים על כך.
רוב האימהות לא רוצות אותו דבר כמו פעם, איננו רוצות אותו דבר כמו פעם, אני חוזר, אני חוזר, אני חושב שזה משהו מאוד ברור, רע שלמרות שר העבודה, בדינטר, ואידיאולוגיות של חברה מפורקתשרוצים לשכנע אותנו שלהיות אם זה עבדות ושאנו רואים את התינוקות שלנו כחפצים שיועברו למוסדות.
הכל זרם אידיאולוגי נחוש לשלול מאיתנו את זכותנו לבחור, לשכנע אותנו שרוצים לבלות יותר זמן עם ילדים זה מדרדר, אנטי פרוגרסיבי, סקסיסטי או חולני, אפילו מנסה לשכנע אותנו שזרים הולכים לטפל בתינוקות שלנו יותר טוב משלנו. שאנחנו חסרי תועלת שנפגע בילדינו אם לא ניפרד מהם כשהם תינוקות. גובה האבסורד.
האם החופשית מחליטה בחופשיות
זה לא נכון. אמהות רוצות להיות עם הילדים שלנולפחות חלק גדול מהאימהות רוצים לבלות יותר זמן עם ילדיהם. יש כאלה שאוהבים או לא, מכבדים את מי שרוצה לחיות אחרת, יש לנו גם את הזכות להישמע. האם החופשית מחליטה בחופשיות.
אפילו אמהות שרוצות להמשיך לעבוד במשרה מלאה אינן אמהות שרוצות להיפרד מילדיהן, הן גם צריכות אמצעי פיוס אמיתיים בדחיפות: חופשה ארוכה יותר, סיוע, אמצעים פיסקאליים וחברתיים, מעונות יום ליד העבודה, אישורים אם הילד זה רע, גמישות, חופש.
גם מי שעובד משרה מלאה רוצה להיות עם ילדיהם יותר וכאשר הם זקוקים להם יותר. וכמובן, אני בספק אם הם מחשיבים כי הכנת יילוד בחדר הילדים היא מודל רצוי או דרך לכבד את הזכויות והצרכים של ילדכם.
המסקנה החלקית תהיה שאמהות רוצות להיות עם ילדינו והילדים שלנו נהנים מכך. עם זאת, אמשיך להעמיק בנושא זה, לחפש דרך להסתגל מה אימהות רוצות למציאות החברתית.
