אחת החוויות המסובכות ביותר עבור הורים ברמה הרגשית היא חוויה בה ילדם חולה ויש לטפל בו או כשאתה צריך לעשות בדיקות או נהלים פולשניים.
ברגע שנכנסים לדלת של מרכז בריאות נראה שאתה מאבד שליטה על ילדך, כאילו אתה מוותר על האחריות לרופאים שהולכים לטפל בו. יש לזה היגיון, מכיוון שמדובר באנשי הבריאות אשר הולכים לפעול כדי לנסות להשיב את בריאותו הגופנית של הילד, עם זאת, יש לפעמים חלל רגשי גדול בהתמודדות עם ילדים ובמקרים כאלה הורים נחוצים מתוך הבנה שהם ליד ילדך שתומך בו.
ב אמנת אירופה של ילדים מאושפזים אתה יכול לקרוא שילד זכאי "להיות מלווה על ידי הוריהם או מי שמחליף אותם זמן רב ככל האפשר במהלך שהותם בבית החולים, מבלי לפגוע ביישום הטיפולים הדרושים לילד".
למרות זאת, ישנם אנשי מקצוע רבים אשר לפני הליך (כמו תפר, בדיקת דם, בדיקה וכו ') קוראים להורים להשאיר את הילד לבדו, אפילו אומרים כי "הם חוקי המרכז".
חוות דעת ההורים
בשנים האחרונות יותר ויותר הורים מצהירים שהם רוצים להיות נוכחים ברגע שזה ייעשה איזו הוכחה לבנך. כמה מחקרים (הכי פחות) מדברים על פחות ממחצית ההורים רוצים להיות עם הילד שלהם באותה תקופה, בעוד שיש אחרים (הרוב) שבהם הנתון קרוב ל 90%. בכל מקרה, רוב ההורים היו רוצים שתהיה לפחות האפשרות להחליט.
אפשרות החלטה זו מתמקדת, מעל הכל, בסוג ההליך שיש לבצע, מכיוון שככל שההליך פולשני יותר, כך ההורים רוצים פחות להיות נוכחים (אנו מדברים למשל על החייאה לב ריאה או אינטובציה אנדוטרכלית).
ככלל, ההורים מאמינים שנוכחותם עוזרת לילדם, מכיוון שהיא מאפשרת להראות שהם תומכים ואוהבים אותו. מעניין, ואולי לא כל כך, ליווי לא רק מועיל לילד, אלא גם ההורים. מספר מחקרים בנושא זה מראים כי הורים העדים לטיפולים והבדיקות שבוצעו אצל ילדיהם סובלים מחרדה פחותה מאלה שהחליטו שלא לעשות כן.
בנוסף, ההורים חשים שהם חלק מהתהליך וכי הם מסייעים לצוות הבריאות, שכן כאשר מתבוננים בתפקיד ההורים בנסיבות אלה, נראה כי למעלה מ- 90% מההורים משוחחים עם ילדיהם כדי להרגיעם וקרובים להם 80% שומרים איתם על קשר פיזי ישיר.
איך ילדים מרגישים
תלוי בגיל הילדים קשה להעריך את היתרונות של העובדה שההורים נוכחים במהלך מבחן. זה נובע מהקושי בהערכת הכאב (ילדים רבים אינם מדברים או אינם יודעים היטב כיצד לתאר את הכאב).
עם זאת, נראה הגיוני שבמצב מלחיץ עבור ילד מחפשים את כל האסטרטגיות האפשריות להרגעת חרדה ונוכחות ההורים היא ללא ספק אחד מהם.
חלק מהכותבים ניסו לכמת את היתרונות הללו והגיעו לתוצאות שונות, מכיוון שבמחקרים מסוימים ניתן לראות שילדים מתנהגים בצורה גרועה יותר כאשר הוריהם נמצאים שם ובאחרים, לעומת זאת, נראה שהם מתנהגים טוב יותר. עם זאת, מנקודת מבטי, מטרת המחקרים הללו שגויה, כי מה שחשוב זה לא שהילד יתנהג טוב יותר או גרוע יותר, אלא שאני חיה את הרגע עם החרדה הכי פחות אפשרית (אני כאחות אף פעם לא מגיעה אליי זה יקרה להוציא את ההורים כדי להפוך את הילד לפחד, להיות שקט יותר).
מה חושבים אנשי מקצוע בתחום הבריאות
המחקר הספרדי היחיד בו נאסף חוות הדעת של אנשי הבריאות מראה כי 95% מהרופאים בעד נוכחותם של בני משפחה יחד עם הילד, בעוד שרק 45% מהאחיות ו -50% מהעוזרים חושבים כאחד.
הסיבות שטענות נגדן הן הבאות (מלבד למנות אותם אעיר להם):
- עצבנות רבה יותר של ילדים: זה לא נכון. הדבר ההגיוני ביותר הוא שבמצב מלחיץ בו ילד עשוי להיפגע (נזק שנגרם על ידי אלמונים שונים), הוא מרגיש מלווה יותר אם הוא בקשר ישיר עם קרוב משפחה או אם לפחות יש איתו קשר עין. ככל שתרגישו יותר, תוכלו להיות עצבניים ומפוחדים יותר.
- ייסורים גדולים יותר של הורים: זה לא נכון. מול מצב בו ילד צריך לעבור הליך כואב שהוא לא מבין (או למרות שהוא מבין), ההורים עושים בטן ומעדיפים, ככלל, להיות נוכחים מדברים ולוחצים ידיים, אם אפשר לבנו, להראות לו שהם שם לכל מה שצריך. הדבר ההגיוני ביותר הוא שהעצבים גבוהים הרבה יותר אם הם בחוץ, בידיעה שילדכם מתקשה בלי שהם יוכלו לעשות דבר.
- סיכון מוגבר לתלונות: מצער. אחת רשלנות רפואית היא במידה וההורים נוכחים כאילו אינם. אני מתאר לעצמי שהחן הוא שאם ההורים לא רואים את זה, אתה תמיד יכול להסתיר את העבודה הלא נכונה. מצד שני, המטרה צריכה תמיד להיות לחפש את התועלת הגדולה ביותר של הילד, כך שההורים יוצאים החוצה כדי להימנע מתלונה אפשרית נראה, כאמור, מצער. בנוסף, כמה מחקרים מראים שכשההורים עדים להתערבות של אנשי מקצוע ומתבוננים שהם עושים כל מה שהם יכולים למען ילדם, יש להם פחות חרדה, פחות ספקות ("אני חושב שהם היו יכולים לעשות יותר") ומראים יותר הכרת תודה על המאמץ שנעשה.
- הפרעת ההליך: באף אחד מהמחקרים שבוצעו בהקשר זה לא הוגש כל מקרה של הפרעה לנוהל. זה לא אומר שאין הורה שרואה את בנו סובל, מחליט להפסיק את הבדיקה או את הטיפול, עם זאת הם חייבים להיות כה מעטים, עד שעצם ההצעה לכך הוא לא מכבד ולא במקום (ורואים ששמעתי לפעמים: "אני מעדיף שהם יהיו בחוץ כי מישהו יכול לזרוק אותך").
- משך הליך ארוך יותר: תלוי. נהלים מסוימים עשויים להיות איטיים יותר ובאחרים כמעט ולא יהיה הבדל (תשים דרך, שואב דם, תוט פצע, ...). בכל מקרה נראה הגיוני יותר לקחת זמן לעשות משהו כדי לגרום לילד לחיות את הרגע בצורה הטובה ביותר מאשר להתעלם מרווחתו לסיום לפני.
- עצבנות רבה יותר של אנשי הבריאות: זה אפשרי גם אם כי בעקבות החוט של הנקודה הקודמת, זה שחשוב הוא הילד, ולא אנשי הבריאות. אם איש מקצוע נעשה עצבני מכיוון שההורים נוכחים ומנסים לפרנס ילד שעשוי לסבול הרבה, הוא יצטרך לחפש אסטרטגיות להרגעת העצבים. איש לא נולד נלמד וברור כי הפעמים הראשונות היד רועדת, אולם הזמן מביא ביטחון וביטחון מביא שלווה.
- הביצועים הגרועים ביותר של אנשי הבריאות: אומללים. עלינו לחפש את רווחתם של ילדים ולא את הביצועים של עובדי הבריאות. כאמור, מי שלא יודע, עשה ללמוד, אך אל תניח הורים כתירוץ.
- הפרעה בהכשרת אנשי בריאות: היגיון. אף אחד לא אוהב לראות את הילד שלהם סובל, ולכן הורים תמיד רוצים מה יעשה לילד, ייעשה בתנאים הטובים ביותר ובזמן הקצר ביותר. למרות זאת אנו יכולים להבין שמישהו לומד ואולי יש פחות תרגול בעת ביצוע פעולות מסוימות (כל עוד הוא מסוגל לפרוש בזמן אם הוא רואה שהוא לא מסוגל). בכל מקרה, אם הורה מסרב לתלמיד לבצע טכניקה כלשהי, יש לכבד את החלטתו.
חוזרים לזכויות ילדים ...
שניהם מדברים על היתרונות ודעותיהם של הורים ואנשי מקצוע כדי לומר, סוף סוף, שלמרות שמישהו חושב שעדיף שההורים לא יהיו נוכחים, זכותו של ילד להיות מלווה בכל עת על ידי מבוגר. כלומר, על ההורים לא לומר "יש לי זכות להיות עם הילד שלי", אלא "לילד שלי יש את הזכות להיות עם הוריו." המשמעות היא שאנשי מקצוע בתחום הבריאות לא צריכים "להזמין" הורים להמתין בחוץ, גם כשהם טוענים שהם כללי מרכז, מכיוון שלדברי, זו זכות יסודית של ילדים.
חוויה אישית
כאשר ג'ון היה בן שנתיים, הוא נפל בבית, חטף פגיעת ראש שחייבה תפר. בבית החולים הזמינו אותנו לצאת, אך מרים סירבה בתוקף. לא ידעתי שזו זכותו של בני, אז שחיתי בין שני מים, כאבא ראיתי נורמלי שילווה את בני, אבל כעובד בריאות הבנתי את עמדתו, יותר מכל בגלל שהיה לי נורמליזציה (מכל כך הרבה הזמנות לעזוב, אחד מאמין ב סוף זה בטח כך).
לבסוף, לאחר כמה "משיכת מלחמה", הם תפרו את ג'ון בנוכחותנו. ואז ניגש רופא ואמר:
אני מבין את עמדתך מכיוון שאני גם אבא, אך אינך יכול לעשות זאת מכיוון שאתה רומז לילד שפגענו בו ושאינך עושה דבר בקשר לזה.
מכיוון שלכל הטורטיות יש שני פנים, החלטנו להפוך אותה ולראות מה יש שם:
כן, אבל אחרי שפתחת את הראש, אתה צריך לתפור כן או כן, אז מכיוון שאתה צריך לתפור ולפגוע, אני מעדיף להסביר שאתה צריך לעשות את זה, שזה יכאב, אבל שאבא ו / או אמא לא הולכים להיפרד ממנו בכל עת.
בעוד כמה ימים אני אומר לך מקרה אישי אחר, כי כמו אבות ואמהות רבים, נפגשתי לא פעם במצב הזה.
תמונות | אטאו פיאל על פליקר
תינוקות ועוד | זכויות הילד המאושפז (והוריו), זכויות הילד המאושפז, כיצד להתמודד עם מחלת ילדות
