ההחלטה להביא ילד אחד או יותר תלויה בגורמים רבים, משפחתיים, כלכליים, ארגוניים ורגשיים. לפעמים יש לך רק ילד אחד כן, מכל סיבה שהיא אינך יכול להיות יותר, אך לאחרים זו החלטה מודעת ומהורהרת, דרך לראות אימהות וחיים.
יש כאלה שמחליטים להביא ילד אחד בלבד כיוון שהיה ילד יחיד ונהנה מהמצב הזה. במקרים אחרים, לאחר שנולדו אחים לא הייתה חוויה שאנו רואים בה הכרחית בחיינו וכי לבנו שלנו אין אחים, אנו יכולים לראות זאת כיתרון או כמשהו אדיש.
אחרי הכל, לאחים יש את הדברים הטובים והרעים שלהם, גם אם הם אנשים גדולים והיו חברים טובים למשחקים וחיים. יש מריבות, למרות שיש גם אהבה; יש קנאה למרות שיש גם דו קיום למידה אבל כל זה יכול להיות גם עם חברים קרובים גדולים החולקים יום יום, אוהבים ופוגשים אחד את השני.
יש רק ילד אחד זו לא סיבה שאף אחד יאהב אותנו או יבקר אותנו, בין אם בגלל נסיבות המחייבות אותנו לעשות זאת או מהחלטה שלנו. לקשר עם ילד יחיד יש גם יתרונות, הילד לא ישתף את תשומת ליבם של הוריו עם אח אחר והם יכולים לרכז את המסירות, תשומת הלב ומשאביו אליו.
בני הוא בן יחיד ואולי ממשיך להיות. הוא לא מרגיש לבד מכיוון שיש לו את הוריו וסבו וסבתו בעוצמה רבה ובסבירות גבוהה. יש לו חברים רבים, חלקם נבחרו ישירות על ידו ואחרים על ידי חברים משפחתיים. חלקם כמו אחים ואין להם את אותו הגיל, מפבלו שהוא בן 14 לדני שהוא בן 8 או שמואל שהוא בן 5 הם האחים שלו בלב, הם לומדים ודואגים לעצמם, דנים ומתיישבים, חולקים חוויות ומשחקים בעוצמה ו ברגע שאתה בטוח שלא רואה את עמדתך בבית המחלוקת. החיים לא יפרידו ביניהם והם יגדלו יחד עד שיהיו להם בחיים הבוגרים חוויות משותפות וחזונות שונים.
באמת כמה הורים שרוצים יש רק ילד אחד הם דואגים אם הם מונעים מהילד חלק חשוב מהחיים אם הם לא נותנים לו אחים. לידת ילד צריכה להיות החלטה מודעת ומבוקשת של ההורים, לא לוותר על לא להשאיר את האדם המבוגר לבד. ככל שהאחים האמיתיים בוחרים בהם בחיים, הם יכולים לחלוק את הגנים שלנו או להיות זרים שהופכים לחלק מהנפש שלנו.
ילד יחיד יכול להיות ילד שלם, שמח, מלא חוויות ומוקף בקבוצה אנושית גדולה התומכת ומחסה. ילד אחד זה יכול לצמוח עם משחקים ושיתוף, אם כי, כמובן, בלי ללדת ילדים אחרים בבית, עלינו לקחת את זה כאחד ההיבטים של אישיותו שאנו, ההורים, משתתפים בהם, ומציעים סביבה עשירה בחוויות אנושיות.
