בהזדמנויות רבות דיברנו על חשיבות המשחק עבור הקטנטנים, ורשמנו גם את דרכי המשחק השונות. משחק חופשי ושיתופי פעולה הוא בסיסי לחברה שלנו, אבל ילדינו שוכחים את דרך המשחק הזו.
לדברי פיטר גריי, פסיכולוג ממכללת בוסטון בארצות הברית, השימוש במשחק בבני אדם קדומים היה עוזר להתגבר על נטיות התוקפנות והדומיננטיות שהיו הופכות את החברה השיתופית לבלתי אפשרית.
מאז, המשחק נשאר במין שלנו ככלי ללכידות חברתית, אך זהו הרגל שנעלם בימים אלה.
זה שהילדים של ימינו לא משחקים או אין להם זמן פנוי, זה שהם מקדישים את זה למשחקים אחרים שאינם משתפים פעולה כמו משחקי וידאו או פעילויות כמו צפייה בטלוויזיה.
נכון לעכשיו, פעילויות הפנאי המאפשרות כנגד תאוות בצע או שחצנות, המקדמות אמפתיה אבדו ברובם, ואני מעיד כי העמדת עצמו במקום של האחר היא איכות שלא ניתן לראות בקלות ב בנים ובנות היום.
החוקר מציין במאמרו כי
המשחק וההומור הם לא רק דרכים להשתעשע, אלא משמשים גם לקידום עמדות שוויוניות, לחיזוק ההשתתפות המשותפת, ובאותה עת עזרו לציידים-לקטים אנושיים להשיג את השלום החברתי עליו היו תלויים כדי לשרוד.
במאמרו במגזין המתמחה "American Journal of Play", גריי מציין כי בני האדם של אותה תקופה השתמשו בהומור, בכוונה, כדי לשמור על שוויון ולהימנע מהחלפות. אפילו לחוקים והטקסים שלהם היו תכונות דומות לאלה של המשחק.
אבות אבותינו השתמשו בכוונה בהומור כדי לשמור על שוויון ולהימנע מקונפליקט, ודרכיהם לשתף הציגו תכונות דומות לאלו של המשחקים.
אולם חוקר זה הולך רחוק יותר, ומעביר את הפרשנות הזו למצב העולמי הנוכחי, הוא מציין כי שינוי גישה זה במשחק נמצא בתחתית המשברים הכלכליים הנוכחיים.
ולדבריו, פרי נטישת המשחק נראה ב הפעולות האנוכיות שהובילו לקריסה כלכלית, שזה יהיה סימפטום של חברה ששכחה כיצד לשחק וללמוד להציב את עצמם במקום של אחרים.
אם נניח בצד את הפרשנות הזו, מה שנראה בלתי ניתן להכחשה הם היתרונות של המשחק בסביבה חברתית, ומה שאומר פיטר גריי בתיאוריה שלו על הסתגלות מוקדמת של בני אדם הוא מאוד מתקבל על הדעת.
אולי יהיה טוב לנו לקדם אצל הקטנטנים שלנו את המשחקים שנבחרו בחופשיות שמשלבים גילאים, שאינם מסודרים על ידי מבוגרים ואינם תחרותיים. וגם שהיה לנו יותר חוש הומור!
כי כנראה אבותינו פיתחו את היכולת לשחק כדי לקדם את התפתחות אורח חיים מאוד שיתופי, ועם יותר חוש הומור מאיתנו ...
