היום אנו ממשיכים מראיין את הפסיכותרפיסט אנריקה בליי, להעמיק בכל דיבורים קצת יותר בהנחיות החינוך, לדבר הפעם על כמה המורחבים בחברה שלנו עם תוצאות חמורות ולפרק את השגיאות בהן הם מבוססים. מכיוון שכפי שמסביר אנריקה בראיון זה, היעדר הוא הגורם לתלות, והדרך לגדל ילדים עצמאיים ובטוחים בעצמם היא בדיוק לכסות את צרכיהם הרגשיים ולא להתעלם מהם.
אם אנו מטפלים בילדים כאשר הם טוענים לנו, האם אנו מעודדים את התלות שלהם או את הביטחון העצמי שלהם?
רעיונות חסרי משמעות הוגדרו בתרבות שלנו: "אל תיקח את זה, זה יתרגל לזה", "זה חכם מאוד, זה מתגרה בך. אל תיכנע לקריאותיך "," אם תשכיב אותו לישון במיטה שלך הוא יתרגל לזה ולעולם לא תוציא אותו "," אם תתן לו ציצי על פי דרישה או מעבר למספר חודשים, הוא יתמכר ותהיה לך בעיה ", וכו '. וכו '
וכל מה שקרי?
כן התינוק פועל תמיד לצרכים ולא לצורך מניפולציה או זדון כמו מבוגרים.
לכן אי מילוי צרכים אלה יוצר בו אי ודאות וחוסר ביטחון. תינוקות שניזונו רגשית, ללא ליקויים, בשנים הראשונות שלהם וכנגד מה שנאמר בדרך כלל, גדלים בטוחים יותר, נפתחים בביטחון לחוויות חדשות, מסתגלים טוב יותר לאתגרים החדשים שלהם ובסופו של דבר להיות עצמאיים הרבה לפני
האם אז קשב מקדם עצמאות?
יש נוסחה לא ברורה: חוסר שווה לתלות. ככל שתינוק סבל מחוסר אוכל רגיש, כך הוא תלוי יותר בסביבתו הרגשית, מכיוון שהוא לא הצליח להרגיש בטוח ובטוח בקבלת מה שהוא באמת צריך.
האם זה קשור להתפרצויות זעם של ילדים?
ילדים שטופלו בבכי במהלך חייהם הראשונים אינם צריכים לבקש דברים עם יותר זעקות והתפרצויות זעם. הם ישתמשו בשפה מכיוון שהם יודעים שהוריהם מקשיבים להם ומקפידים על צרכיהם הבסיסיים ויקבלו שהם נשללים מאחרים שאינם או שאינם מזיקים לו. אנחנו מדברים על הקשבה וקבלה של מה שהילדים שלנו מביעים לנו, לא על לאפשר להם לעשות מה שהם רוצים. אנחנו מדברים על חופש להרגיש ולא על חופש לעשות.
איזו השפעה יש לעונש פיזי ולא גופני על השלמות הרגשית של ילד?
העונש, ככל הנראה, יכול להיות יעיל, אך רק במיידיו. העונש שובר תקשורת, מונע למידה, הוא מעשה סמכותי, לרוב לא פרופורציונאלי ולא הוגן, במיוחד עבור אלה הסובלים. זה גם מעביר מסר של דחייה ושיקול דעת שלילי ללא שום הכרה נוספת.
כיצד לנהוג בהתנהגויות שאנו רואים בהן לא ראויות או מסוכנות?
כדי לפתור קונפליקטים עם ילדים, עלינו להתחיל מהעובדה כי "בכל פעם שילד שומר על התנהגות, מוגזמת דייקן או שוב ושוב, יש רגש שמאחורינו יש לגלות, ללוות וללמד אותו לנהל".
עדיף מעונש הוא להראות "השלכות" של מעשים או התנהגויות המזיקות לילד, לאחרים או לדברים. על הילד לדעת היכן נמצאים הגבולות בהתנהלותו ובמעשיו, אך לא מחשש לעונש, אלא לצורך הבנת הנזק שהוא גורם וההשלכות שיהיו לו.
האם נוכל להיפרד מהחינוך האלים? כן, היכרות עם אלימות משלנו, בדרך כלל חבויה בתוכנו, תוצר של חוסר או סבל רגשי מילדותנו שלנו. תינוקות וילדים, בכל העוצמה העולמית הרגשית שלהם, מתמודדים עם רגשותינו שלנו, מוציאים את הטובים והגרועים בעצמנו. הם יכולים להיות מאסטרים אותנטיים המאפשרים לנו להכיר בחולשות שלנו ולהתגבר עליהם.
מצד שני, אם ילדינו מקבלים חינוך מלא באוכל רגשי, הם גדלים עם תחושה עמוקה של להיות נאהבים, הם בקושי יתאימו לחינוך שונה או אלים כשיגיע הזמן להיות הורים. העתיד כתוב עכשיו.
אנו מסיימים את השיחה הרביעית הזו בשיחה על חברה עתידית בה יתממשו פירות ההורות החופשית והלא אלימה. עם זאת, אנו עדיין צריכים לסיים להקשיב כדי לתת לנו רעיונות להשגת דרך זו של גידול וחינוך ללא ענישה והרבה יותר קרוב לרגשות ורגשות. נראה את זה בחמישית והאחרונה תינוקות מראיינים ועוד לאנריקה בלייאשר נפרסם בימים הקרובים.
