יום אחד נוסף אנו מביאים לך שלך סיפורי אמהות, הפעם עם אמא המספרת לנו בצורה מהנה כיצד היא מצליחה לגדל את הקטנטנים שלה, אונקס ונורה, באהבה וחוש הומור.
אם עם ספקות, עם דאגות, נטל וללא זמן, בה רבים מאיתנו יבואו לידי ביטוי. אם שנאבקת להיות הטובה ביותר, על-על, ובטח שהיא כמעט תמיד מצליחה, למרות שהיא מרגישה אשמה מכיוון שהיא חושבת שזה יכול להיות טוב יותר.
אך אם, כפי שהוא אומר לנו, הוא עושה הכל כדי לשמח את משפחתו, איננו בספק אם הוא סופרם. אני משאיר אותך עם הסיפור שלך.
בוא נדבר על הסוליטות שלי. הסולטה בת השנה שלי נקראת Unax והיא אוהבת וידידותית מאוד. הילדה שלי בת 4 היא מערבולת שלעולם לא רעבה, אוהבת "למצוא" את בגדיה ומי רוצה להיות "קעקוע" כשתגדל. המילה האהובה עליו היא "אני אוהב אותך" והמועדף השני "לא". קוראים לזה No-ra ... hahahaha. והשלישי השלישי שלי, הגדול (38) והקורן, חואנג'ו.גידול באהבה וחוש הומור (וגם נפוץ) הוא הנשק היחיד שלנו נגד לחץ וחוסר זמן. שמחתי לפני שהופיעו בחיי וגם אני עכשיו. אני אוהבת את ילדיי ותמיד זה יהיה כך, לכל החיים. אני מתרשם מאוד מהמילה הזו מכיוון שכעת כמעט כלום לא לכל החיים. הכל נוטה להיות מיושן.
אני אמא וכשאני יכולה אישה-אדם. היה לי קשה להחליט להיות כזה ולמרות שאני לא מתחרט על זה ברגעי משבר קיומי, אני אומר לעצמי מי היה שולח אותי לשפשוף הזה. מכיוון שמדובר בשפשוף, באחריות - לכל חיי ולדורות הבאים - כה גדול עד שלעתים מכריע וכי המערכת בה אנו חיים אינה מאפשרת לנו "להתפייס" עם אורח החיים המסמן אותנו.עבודה, חיים, גידול ואהבה כמעט ואינם תואמים, תמיד יש משהו שאתה משאיר בצד והוא בדרך כלל "אחד" מכיוון שהשאר נראה חיוני ולפעמים זה. אני קורא בקביעות את הבלוג שלך ואת סיפורי האימהות שמרגשות אותי אבל אני אף פעם לא שומע שום קול שאומר:
- "היי! אני כאן, אני המום. מה אני עומד מאחורי השפם הזה שלא גילחתי כבר חודש כי אין לי זמן להסתכל במראה, שמצאתי את עצמי בפינה עם מחשק הליבידו שלי בחיפושים בחדרון. הוא אמר לי שהוא לא יחזור הביתה אם אני לא אעשה חור במיטה שלו ... "
הגרוע מכל מגיע כשאני קורא בלוגים אחרים של אמהות, שחיות למען וילדיהן במשך 24 שעות, שהופכות אותם למשחקים, מלאכה, בלוגים, טבלאות התנהגות כמו אלה של הסופר נני, שאפילו חלקם מחנכים בבית….אני מרגיש אשם כל כך בכך שלא יכולתי לעשות את אותו הדבר עם ילדי! האשמה שלא לסחוב עד הסוף את התחייבות ההורות המלאה שכל אם רוכשת בזמן הלידה.
אבל אני רוצה לצעוק בפומבי שאני לא סופר-אם, ושאני לא רוצה להיות, וגם לא למות "depre" בניסיון. שאני בדיוק כמו אמא טובה של ציצי או לא, עובדת 8 שעות או לא, מכינה קולצ'ו או לא, של סירים או פירות ... אני יודעת שאני עושה כל שביכולתי בכדי להיות מאושרת והיום השגנו את זה בין הכל.
בכל אופן, איזו הקלה! אמשיך עם חינכתי לאינסוף ומעבר לו!
אני רוצה להודות לחמותי ובעיקר לאמי שהגיעה למקום שאיני יכולה. אני אוהב אותך
אנו מודים לאם של נורה ואונקס שחלקו את קורותיהם את קורותיהם ואנו מעודדים אמהות אחרות לשלוח לנו את שלהן.
לראות סיפורי האימהות שלך בבלוג עליכם לכתוב סיפור של בין 5 ל -8 פסקאות ולשלוח אותו במהלך חודש מאי לכתובת [email protected] בליווי תמונה של האם (רוחב 500 פיקסלים) עם בנה או ילדיה.
