נותר מעט ליום האם וכפי שהסברנו לפני מספר ימים התחלנו מעגל כרטיסים מתוך כוונה להכיר אתכם קצת יותר ולתת לכם את האפשרות להראות מה האמהות הייתה חשובה לכם.
הסיפור הראשון הוא יפהפה הקדשתה של אווה לבנה אדוארדו, בו הוא מספר לנו כיצד חי, מבפנים, את הולדת בנו וכיצד הוא מרגיש עכשיו שהוא נותן את חייו בשבילו.
אדוארדו היקר:הפגישה שלנו ב -9 ביוני 2009 לא הייתה קלה, הכל התחיל בספטמבר 2008. אביך ואני נסענו לוולנסיה לראות את הקונצרט של מדונה וזה היה תחילתו של הסיפור הזה. היינו שתיים וחזרנו שלוש, כשגילינו שהכל שמחה, אבל תמיד פחדנו משתי ההפלות האחרות שעברו.
כשהעירה אותי עם שחר ב -9 ביוני, לא פחדתי, ידעתי שאנחנו בסדר, היו לנו אחד את השני ואני אתן את חיי למענך. אביך היה ים של עצבים, אבל אני, בין כיווץ לכיווץ היה שלום, סוף סוף הייתי רואה את הפנים שלך.
הכל הלך מהר מאוד, אם כי כשהייתי הראשון, כולם אמרו שזה יהיה נצחי, ידעתי שלא, משהו בתוכי אמר לי שהשלום והביטחון שלי יהיה טוב להכיר אותנו במהירות. וכך היה, בצהריים היה לי אותך בזרועותיי, את העכבר חשבתי, הכוכב שלנו.
לא יכולתי לבכות מרוב שמחה, משהו מנע אותי, משהו אמר לי שאם אני אבכה, אני אתגעגע לשניות הראשונות, דקות החיים שלך. מאז אותו יום הנשימה שלך היא האוויר שאני נושם, החיוך שלך האוכל שלי וחיי אינם שלי, זו המתנה של אם לבנה, החיים שלו, הכל שייך לך. TQ
אם כאם תרצה לחלוק איתנו את הסיפור שלך כמו שאווה כבר עשתה, תוכל לעשות זאת על ידי שליחת הסיפור אל [email protected] עם תמונה אחת או שתיים (ברוחב של 500 פיקסלים רוחב) בהן אתה יוצא עם בנך או ילדיך .
הסיפור חייב להיות הרחבה של בין 5 ל -8 פסקאות (אנחנו מקבלים סיפורים יפים, אבל קצרים מדי).
