היום אנו משחררים את המהדורה החדשה שלנו של סיפורי הורים עם סיפור מרגש. זהו סיפורו של אנג'ל, אב לשני ילדים צפויים מאוד, ניקולאס ואריאדנה, שנכנסו לחייך ללמד אותך את העולם דרך העיניים שלך וממנו אתה לומד דברים כל יום.
אנו מעודדים הורים שרוצים לחלוק איתנו את סיפורם כמו שעשה אנג'ל, לשלוח את הסיפור שלך (בין 5 ל -8 פסקאות) לכתובת [email protected] עם תמונה אחת או שתיים (ברוחב של 500 פיקסלים) בהן השאר את האב עם בנו או ילדיו.
עם זאת, בואו ונכיר את סיפורו של אנג'ל:
שמי אנג'ל, אני נשואה לאווה מאז 2001. מאז 2002 ניסינו להיות הורים, ללא הצלחה בהתחלה. בנובמבר 2004 עברה הפלה של חודשיים. בשנת 2005 החלטנו לפנות לעזרה במרכז רבייה בסיוע. באותו קיץ עברנו הזרעה מלאכותית, ללא הצלחה.בינואר 2006 הלכנו למרכז אחר, מכיוון שהראשון לא שכנע אותנו. כך, בינואר ופברואר 2006 עברנו שני הזרעות נוספות, ללא הצלחה.
במרכז המליצו לנו לבצע הפריה חוץ גופית, תהליך יקר יותר ולא נעים יותר, לכמות הבדיקות והתרופות שהאישה צריכה לסבול. החלטנו להקל בכך, נסענו לפריז בפברואר בכדי לנקות קצת את דעתנו, מכיוון שתהליכים אלה קצת מלחיצים פסיכולוגית. בחודש מאי התחלנו עם הבדיקות (דעתי החליטה לשכוח אותן) וכשאנחנו עומדים לעבור IVF ראשון, פתאום, באופן טבעי, אשתי נכנסה להריון.
היום בו נערכה המבחן היה המאושר בחיי עד כה. אמרנו מייד למשפחה ולחברים הקרובים, לא יכולתי לשמור את זה בסוד. החודשים הראשונים להריון היו קשים, אשתי הייתה בחופשה בגלל הסיכון לאבד אותה, למעשה בהד הראשון הם היו תאומים ואחת נשארה על הכביש, שיודעת אם מחזקת את אחיה.ב- 15 בפברואר 2007 נולד בננו הראשון, ניקולאס. ברגע שהמיילדת תכניס אותה לזרועותיי לעולם לא אשכח את זה, אני עדיין מתרגשת אם אחשוב על זה. הסתכלתי עליו והדבר הראשון שנחשף לי היה: "אבל אתה בדיוק כמוני!" היה לי חצי איתי לבד, דיברתי איתו וליטפתי אותו עד לבוא הביקור הראשון, אני חושב שההורים שלי. בעיקרון באותה חצי שעה עשיתי סיכום של כל מה שהרגשתי כלפיו. מה שאתה מרגיש כשאתה רואה אותו בפעם הראשונה זה דבר שמעולם לא הרגשת, ושלא משנה כמה יגידו לך, עד שאתה חי את הרגע שאתה לא יכול לדמיין אותו.
ניקו הוא כיום בן 3, ילד מאוד ער ואינטליגנטי מאוד (כמו שכל אב היה אומר על בנו) ויש לו אופי חזק מאוד, בירושה ברור מהוריו.
בשבילי להיות אבא זו חוויה מעשירה תמיד, לעתים מתגמלת, ובמקרים נדירים, מתסכלת במקצת. אתה תמיד לומד דברים מבנך והוא ממך, אם כי ההנחה היא שהאב הוא שמלמד הכי הרבה, ילד בן 3 יודע לטינית ולעיתים קרובות הוא מפתיע דברים שהוא מספר לך ואת הזכרונות שיש לו. שאלו ברציפות ולפעמים זה מכניס אתכם לצרות, מהן עליכם לעזוב ככל שתוכלו, עם דמיון. ויש פעמים שאתה לא יודע איך לנהוג, אז מה שאני מנסה לעשות זה להיות סבלני, אל תשים לב יותר מדי כשאתה לוקח זעם או מבקש "בלתי אפשרי". אני לא תמיד מבין את זה, למרות שאני לומד.
ואז, באוגוסט 2009, הגיע אריאדנה, אז אני אב לשני היצורים הנפלאים ביותר שראיתי. בגלל נסיבות החיים, מאז שנולדתי אני מטפל בה. היא תינוקת בת כמעט 7 חודשים, רגועה, עליזה, מאוד חיבה ומאוד רועשת, כמעט תמיד של שמחה. נפלא לראות אותה צומחת מיום ליום, לראות כיצד היא מתקדמת פיזית וגם בידע.
