לפני כמה חודשים ראיתי סרט של אותם "חושבים מעט", הרבה אקשן, צילומים, בידור, אבל עם תסריט טיפוסי ורדוד. הסרט המדובר נקרא "באור הזרקורים" והגיבור הוא, אם אני זוכר נכון, חייל לשעבר מנוסה בעל חוש מוסרי ומוסרי מפותח שחי רע ככל יכולתו. משהו כמו הצדק הטוב שמנסה לתקן את כל מה שמפריע לו.
כל ההקדמה הזו משמשת כדי להסביר שהסרטון שעומד בראש הערך הזה הוא קטע מאותו סרט בו נצפתה אם מכה את בנה. גיבורנו, הצדק איפה יש אותם וללא נקיפות מצפון, כאשר אנו מביעים את מה שמפריע לו ומדוע זה מפריע לו, בסופו של דבר מיישם, לפני הסצנה שהוא מתבונן, באותו תיקון לאמו של הילד כשהוא אומר לאם: “מפריע לי שהורים היכו את ילדיהם“.
למותר לציין שכשראיתי את הסצינה הייתי המומה. "זה כמו האוס, שאומר מה שהוא חושב בלי קשר לתוצאות, אבל כחייל," חשבתי. ואהבתי את זה, כי המסר שעוזב את הסצינה הוא בדיוק זה שמנסה להראות: זה אלים ולא מכבד לסטור למבוגר וזה אלים באותה מידה ולא מכבד לעשות זאת עם ילד.
יש דברים שפשוט לא נעשים, ו הדבק הוא אחד מהם. אלימות מייצרת אלימות ולעולם לא יכול להיות נכון לגרום נזק למישהו אם מה שאתה מנסה להשיג הוא התנהגות מכבדת ואצילית.
בואו להטיף עם הדוגמא
איך אגיד לילדים שלי שהם לא צריכים לפגוע בילדים אחרים אם כשהם עושים משהו לא בסדר אני מכה אותם? איך אני מסביר כי אלימות, אגרסיביות ופגיעה בזולת אינם אמצעי להשיג משהו או לפתור בעיות אם זו אחת מהשיטות איתן אני פותר אותן? האם מה שאני אומר, לא מה שאני עושה?
אנא, היה רציני ועקבי, הלחי משמשת רק כדי להוריד את הכעסים הכלולים שלנו ול"פתור "בעיות" רע ".
אלימותם של אנשים אינה מופיעה בקוד הגנטי שלנו (ואם כן, נוכל לחסל אותה בחינוך טוב), זה נובע מהמנהג של התייחסו לא טוב וחנכו לפגוע (רגשית מעל הכל) לאנשים חסרי ההגנה והחפים מפשע בחברה.
