אני חושב שיש מעט אנשים שלא מכירים הסימפסונים ואני חושב שיש מעט נושאים שלא טופלו בסדרה הזו. באחד הפרקים של העונה התשע עשרה (השלישית ליתר דיוק) הם עוסקים בנושא של הורות המציגה חלק משיטות התנהגות אופייני בסגנון הסופרנני הטהור ביותר, אך בהומור הרגיל של הסדרה.
בפרק אנו יכולים לראות כיצד מגי מסרבת להתנתק מאמה בתכנית "אמא יש רק אחת (וזו הסיבה שאני לא מרפה ממנה)" ומרג 'רואה שהבת שלה תלויה מדי וזו בעיה שעליה לחפש אותה פיתרון.
בארט וליסה עוזרים לכם להירשם באתר "שיטת CRIE" (תגובות יצירתיות לאוהבי חינוך תינוקות - תשובות יצירתיות לחובבי חינוך לגיל הרך), שהם אנשי מקצוע בתחום החינוך שיכולים לחזור הביתה ביום. או בלילה (ראה סרקזם) מכיוון שאין להם משפחה. לאחר פנייה אליהם עם C.R.I.E. הוא הולך (אני אומר, איזה מושיע סופרנני) ומלמד את מארג 'להבין איך תינוקות עובדים ומסביר מדוע מגי כל כך תלויה (אם כי נראה שהשיטות עוזרות יותר להורים מאשר לילדים) ומה היא צריכה לעשות כדי מגי תהיה עצמאית והיא יכולה "להיות חופשי לחיות כאדם".
באותו הרגע מגי בוכה, אבל לא, היא לא בוכה !, אלא חוגגת את עצמאותה החדשה ו חיבוקים הם סמים שמארג 'צריכה להימנע מכיוון שבתה מכורה אליהם.
הבעיה היא שהפתרון עובד, השיטות הן הצלחה והילדה הופכת להיות עצמאית לחלוטין. היא מכינה את ארוחת הבוקר בעצמה, חותכת את ציפורניה והופכת לילדה מספקת עצמית שלא זקוקה כלל לאמה.
כמובן שהפרק מוגזם מבחינה זו. רמת העצמאות שרכשה מארג 'היא ברוטלית ובלתי נתפסת במציאות. המטרה היא, אני מתאר לעצמי, שאנשים שמים לב עד כמה מופרכות השיטות בהן נעשה שימוש עם ילדים לעתים קרובות. ואני אומר אבסורד מכיוון שכל שיטה המפרידה או מפרקת קישור כנדרש ובריאה כמו זו שבין הורים לילדיהם היא ללכת לא טבעי.
מה הטעם להזניח את זעקת התינוק? מה הטעם לשכנע אם כי בתה אינה זקוקה לה, כשברור שהילדה רוצה לחלוק איתה זמן? מה רע בכך שאם ובת מרגישים צורך להיות יחד?
תן לכולם להסיק מסקנות משלו. אני שומר על הדימוי הסופי בו מגי מתחננת מאמה שתיקח אותו בזרועותיה, למרות העובדה ש"חיבוקים הם סם ".
נ.ב: הפרק מציג רק את העלילה שקורה עם מארג 'ובתה מגי. אם אתה רוצה לראות את כל הפרק תוכל לעשות זאת כאן.
