לחינוך ביתי אין שיטה אחת, ובין הדרכים האפשריות להתקרב אליו היא הדרך לא לימודים.
זה פשוט אומר "אין לימודים", אבל באמת הדרך הבאה היא דרך חופש הלמידה. עלינו להיות בעלי אמון רב בסקרנות הטבעית של בני אדם ובכך הילד מסוגל לבחור ללמוד.
כמובן שההורים נוכחים ועוזרים לילד למצוא את המידע הדרוש להם בהתאם לתחומי העניין שלו ולהנחות את התהליך. ההורים עונים על שאלותיהם, מציעים משאבים חינוכיים כאשר הילד מבקש לכבד שהוא מזניח אותם, מדבר איתו ומציע חוויות חדשות ונושאים חדשים בהם הילד עשוי או לא רוצה להעמיק.
הלמידה, אם כן, היא יותר אינטנסיבית, חווייתית יותר, משמעותית יותר. הוא מנוצל מכיוון שלילד יש אינטרס אמיתי ללמוד על נושא זה. הילד ירחיב בהדרגה את תחומי העניין שלו או, מנושא ראשוני, יוכנס לעניינים חדשים.
ילדים לומדים לקרוא ולכתוב פעולות מתמטיות כשהם דואגים לעשות זאת, ועם עבודה פחות פורמלית מאשר כאשר הדבר נעשה ללא הרצון הפנימי שלהם לעשות זאת. מצד שני, הידע בא לאט, דורש מהם, כאשר הם לומדים דברים חדשים, ומונחים על ידי האינטרסים שלהם עצמם.
הוא לא לימודים, כדרך למקד את הלמידה מבוססת על תיאוריותיו של ג'ון הולט, המחנך האמריקאי של המאה העשרים. עבודתו "למד את עצמך" הניחה את היסודות התיאורטיים למשהו שנראה כי מערכת החינוך שלנו שכחה: שילדים רוצים ללמוד ושהרצון נהרס בשיטות מובילות.
חקרנות מולדת גורמת לילדים (וגם למבוגרים) לרצות ללמוד דברים ולהבין אותם, זה חלק מהטבע האנושי, שהוביל אותנו עד היום, המנוע האמיתי של התקדמות וידע.
ילדים, כדי לחנך את עצמם, אינם זקוקים לשיטות או סדר יום קודם. מה שהם צריכים זה מרחב, ניסויים. הם צריכים את העולם הפיזי ואת העולם האמיתי, ואת האמון של המלווים אותם שהם יבקשו ללמוד מה הם צריכים כאשר הם צריכים אותו.
אם תבחר את ה- לא לימודיםכמובן שעליכם להציע להם סביבה עשירה בגירויים. ספרים, מפות, שיחה, סרטים תיעודיים, משאבים זמינים. ומבוגרים לצידם כדי לעזור להם כאשר הם מבקשים עזרה ולהציע להם תחומים חדשים בהם הם יכולים להחליט להיכנס.
משמעות הדבר היא שמערכת הלימוד מובנית הרבה פחות מזו שאנו רגילים אליה. המשאבים והמבוגרים צריכים להיות שם, פתוחים לילד וגם להראות אותם בצורה חווייתית צורות חיים ואינטרסים רחבים.
הוא לא לימודים כמערכת הוראה יש לה יתרונות גדולים. לילד יש הרבה יותר חופש להחליט ואין צורך לבנות את האג'נדות והזמנים לפני כן, מכיוון שאותו תלמיד יחליט ויראה לנו מתי ואיך לעשות זאת. הילד הופך גם לאדם עם ביטחון ביכולתו, החוקר בעצמו, הלומד באהבה. מלמד בעצמו המסוגל לחשוב בעצמו ולהחליט מה הוא רוצה לעשות.
מצד שני, יש למנוע את היכולת להציע מספיק גירויים ולהשאיר קצת עניין חשוב בצד. ההורה או המחנך עלולים לחוש חוסר ביטחון, מכיוון שהוא עצמו לא למד כך ואין לו את הביטחון שהתכניות והכישורים נותנים לנו.
אני נותן לך דוגמא, לא שלמה, מכיוון שגם הבן שלי מקבל השכלה פורמלית, אבל בלימודו האינטרסים שלו הם שגרמו לו באמת ללמוד ורוצה ללמוד עוד.
כשהייתי פחות משנתיים שאלתי את המכתבים ומה אמרו המלים הכתובות. הוא למד לקרוא בקצב שלו והיה לומד מתי שרצה. למעשה, הוא הפסיק כשהתחילו לספר לו מה עליו ללמוד כל יום. ברגע שישבו אותו להכין צ'יפס. והם שכחו שגורים אנושיים לומדים על ידי משחק ולומדים בעצמם.
הוא מוקסם מחיות. מגיל צעיר מאוד. יש בו מאות ספרים, ראשונים לילדים, כיום אנציקלופדיות ענקיות. הוא בחר את הנושאים שנפתחו אליהם לקח כל אחד מהקודמים, משליך את עצמו נרגש אליהם, עד ששולט בהם על פי האינטרסים שלו.
מהקסם הזה הוצג במדעי הטבע, לא רק בעלי חיים. הוא יודע מה הן התקופות הגיאולוגיות של כדור הארץ, הוא מכיר מאות בעלי חיים פרהיסטוריים, איך האדם משפיע על האקלים, איך המערכות האקולוגיות והאקלים בכל חלק מכדור הארץ.
הוא למד גאולוגיה וגיאוגרפיה של העולם, אסטרונומיה, ביולוגיה. הוא שאל כיצד פועל גוף האדם ואיך נולדים החיים. הגנים, האטומים, טבע היקום, המפץ הגדול.
קריאה הייתה הכרחית בכדי ללמוד עוד. ציירו בזהירות את בעלי החיים שמעניינים אתכם, חקרו את תזונתם והתנהגותם. הוא רצה לדעת על מקור האדם ואבות אבותינו.
ומזה הוא נכנס להיסטוריה. רומא, אמריקה, מצרים, התנ"ך, האיסלאם, תולדות הנצרות, המצאות וגילויים גדולים. עכשיו הוא נמצא בזה, לומד כל יום, מבקש ממני ללמד אותו דברים, לחפש מידע, לספר לו מה אני יודע ומה אני, קשה לעבוד, לומד איתו.
עכשיו הוא מבקש ממני לדבר על כימיה ופילוסופיה, להבין את הסיבות לדברים שהוא יודע, איך הם עובדים, לאן הם לוקחים אותנו. הוא אוהב ללמוד ולבחור את מסלול הלמידה שלו. כעת הוא בן שמונה, אך כל תהליך הלמידה התפתח מאז שהיה בן שלוש או ארבע, הוא החל לדרוש נושאים שעניינו אותו, ובלי להנחות אותו, הוא עיצב תוכנית לימודים אישית משלו.
כל זה שימש אותו פי מאה מיליון יותר ממה שלמד בשולחן העבודה, ממה שחזר על עצמו בבחינה. הוא בן שמונה ויודע דברים שהחליט לדעת.
כשאני חושב על איך היה ללמוד ללמוד כך, בחופשיות, אני מרגיש מתוסכל. בזבזתי כל כך הרבה זמן ללמוד דברים שלא היו חשובים לי כלום, ועשיתי תרגילים חוזרים ונשנים מלאי עייפות.
ובמקום זאת, זה היה כל כך עשיר ללמוד מה רציתי, לחפש בספריה של אבי, לקרוא ולתת לעצמי לרתק ממה שעניין אותי, עד שאני מסיק ששום דבר שלמדתי בכפייה לא הותיר בי שום זכר. היסטוריה, פילוסופיה, מוסיקה, ספרות, מדע, כל מה שאני זוכר, החלטתי ללמוד לבד. אותו דבר לא קורה לך?
זו הסיבה שיש לי אמון גדול בו לא לימודיםבמיוחד אצל ילדים קטנים יותר. בהסתמך על הרצון הטבעי שלהם ללמוד, לשאול על החיים ועל סביבתם, הם יכולים לגרום להם ללמוד בהנאה ועניין. כאשר הם מבוגרים הם מבקשים מבנה, תוכן מסודר, לפי תחומי העניין שלהם ואף מבקשים דברים שעולים להם מאמץ, מכיוון ששליטה בידע תאפשר להם לנוע יותר ויותר.
