אבדן ילד אמור להיות אחת החוויות הטראומטיות ביותר שהורים יכולים לחיות במהלך חייהם.
כמובן, לא כל האנשים מגיבים באותו אופן למותו של תינוק. יש כאלה שמבודדים את עצמם בעוד שאחרים מבקשים את תמיכתם של יקיריהם.
חוקרים שוויצרים רצו לנתח את התנהגותם של 22 זוגות שאיבדו את פגיהם בין שנתיים לשש שנים קודם לכן כדי לבוא לידי ביטוי בעניין.
כצפוי, האובדן עדיין מילא תפקיד מרכזי בחייהם של זוגות, אם כי לא כל האנשים שווים, כך שב -10 זוגות רמת האבל הייתה שונה בין בני הזוג. לעומת זאת, אצל 12 מתוך 22 הזוגות, שני בני הזוג חיו את הדו קרב בצורה דומה.
זה נורמלי שאחד מהשניים עלול להיות מושפע יותר מהשני לאורך זמן. כל אחד נוטה להתגבר על אובדן של אדם אהוב בדרך אחרת, אולם מומחים ממליצים לחלוק רגשות עם בני הזוג ולשמור על תקשורת נוזלית כדי להרגיש טוב יותר רגשית בטווח הארוך.
נהפוך הוא, אם בני זוג לא מדברים על אובדן התינוק בשנה שלאחר המוות, הם ממליצים לפנות לעזרה מקצועית, מכיוון שכאשר הם לא חולקים את כאבם הם מבודדים את עצמם רגשית בעד תסמיני דיכאון וחרדה.
יש כמה אסוציאציות של הורים לפגים כמו גם קבוצות ופורומים של הורים שאיבדו ילד שיכולים לעזור מאוד להתגבר על צער. שיתוף חוויות עם מי שעבר את אותה הדרמה הוא עזרה חשובה מאוד להתקדם.
