אחד החששות הגדולים ביותר של ההורים של ימינו, לדעתי הגדול ביותר, הוא הזמן המועט שהם מבלים עם ילדיהם.
לוח הזמנים של העבודה מונע מהם לשתף מספיק שעות עם ילדיהם. במשפחות רבות ההורים כמעט ולא מסכימים איתם שעתיים ביום, אצל אחרים, אפילו לא זה. הם עוזבים כשהם קמים ומגיעים כשהם כבר ישנים. האם זה מה שאנחנו רוצים? בטח שלא, אך לרוב המכריע אין ברירה.
הערנו מספר פעמים בבלוג כי מדיניות יעילה שמטרתה למעשה התפייסות משפחתית וממוקדת בצרכי הילד אינה טמונה בהגדלת מקומות הטיפול בילדים, אלא בין היתר בהפיכת שעות העבודה של עובדים עם ילדים לגמישים יותר. נראה כי המוקד אבד כי הראשון הוא אב ואמא ואחר כך עובד.
למרות שנדמה שאיש אינו עוצר בזה, יש מי שפועל לשיפור זה. פילאר לגונה, סגן קנצלר אוניברסיטת ריי חואן קרלוס, מרכז תיאום של צעדים, שהוכן בשיתוף עם משרד נציב תלונות הציבור בקהילה במדריד והנציבות הלאומית לתיעוד לוחות זמנים ספרדים, המתריעה על הסכנות שמזמנת עבודת ההורים לילדים.
הוא התראיין ולמרות שדבריו אולי נראים קטלניים, זה לא כך. לדבריו, בדידותם של ילדים מובילה לבעיות כמו השמנת יתר, דיכאון, אלכוהול וסמים; שההורים לא לוקחים מודעות אמיתית לרצינות המצב, שמדובר בהפרעה לא לחלוק עם ילדכם דקה במשך כל היום וכי הורים רבים מאמינים שמספיק להאכיל אותם היטב.
הם מציעים, למשל, להתאים את לוחות הזמנים של הורים וילדים, עזרה רבה יותר למשפחות, שהאימהות אינה בעיה, שוויון בין אבות לאמהות, והם מציעים שאחד משני ההורים תמיד יהיה בבית לפעמים לא מכוסה על ידי שעות הלימודים.
ניתן להתייעץ עם התקציב השלם המלא בפורמט PDF עם כל האמצעים המוצעים לשנות, הן הממשל והן החברות. אני מקווה שמישהו מתחיל להקשיב כי אני מחשיב את זה כבעיה חשובה באמת, הרבה יותר מהמשבר, אם כי לא כתקשורת.
