אוניברסיטת נווארה פרסמה דוח שאני אוהב להפיץ מכיוון שהוא מכיל כמה נקודות מעניינות מאוד על התהליך הביולוגי הטבעי המתרחש בהריון, עליו נדון בפוסטים עתידיים.
אחד מאלה שהכי עניין אותי הוא זה שמדבר על איך הריון מוריד את רמת הלחץ אצל נשים.
כאשר מתרחש מצב לחץ, המוח משחרר חומרים המעוררים את ייצור הקורטיזול, הורמון הלחץ. קורטיזול אימהי יכול להשפיע לרעה על התפתחות התינוק בהיריון וגורם לנטייה גדולה יותר לסבול ממחלות לב וכלי דם, הפרעות מטבוליות והפרעות רגישות.
ישנם מספר מחקרים שהראו כי לחץ האם משפיע על התינוק, שעלול לגרום להתפתחות מוח לקויה ואף נחשב לקשור להפלות ואסטמה בילדות.
אך גוף האדם הוא מכונה כה מושלמת, שכאשר אישה בהיריון, מתרחשת סדרה של שינויים נוירו-אנדוקריניים לטובת התפתחות טובה יותר של התינוק, מנגנון הגנה לריפוד ההשפעות השליליות של קורטיזול הנגרמת כתוצאה ממתח.
מדענים מסבירים כי הוא מגדיל בין פי 10 למאה מרמת הפרוגסטרון במוח (הורמוני המין הנשיים), ומפחית את התגובה הרגשית והפיזית ללחץ. אולם פעולת הפרוגסטרון אינה רק בכך, אלא היא גורמת להשפעה כפולה על המוח. מצד אחד הוא מונע ייצור של קורטיזול, ומצד שני הוא מאפשר לאחסן מינונים גבוהים של אוקסיטוצין בגופה של האישה ההרה, המכונה הורמון האמון.
השמורה של אוקסיטוצין שנעשתה בהריון משוחררת בזמן הלידה כדי לחזק את הקשר התקשרות ולחזרה לרמות הרגילות של תגובת הלחץ. באותה חזרה לשגרה לאחר הלידה, בדרך כלל מתרחשות שינויים במצב הרוח אצל נשים, מה שעלול להוביל לבלוז תינוקות או לדיכאון קל עד לדיכאון עמוק לאחר הלידה.
עבור נשים רבות (ביניהן אני כולל את עצמי), הריון הוא שלב אידיאלי, כמו הפוגה בת 9 חודשים בחיים שבהם אנו ממזערים את החששות החיצוניים. נהיה מודעים לכך שאין דבר חשוב יותר מהתינוק שלנו ובהשוואה, החיצוני הופך משני וחסר חשיבות. ממה שאנו רואים, כפי שהוכיח דוח זה, הורמונים גם עוזרים רבות.
