אני יודע שכל הילדים קינאו בהגעתו של אח חדש, אבל כשהמצב נוגע למשפחה שלנו זה הופך לדרמה קיומית.
בבית, המבוגרת לא יכולה לשלוט בקנאתה.
אני מתאר לעצמי שהמצב נסבל יותר כאשר האח הגדול מבוגר מספיק כדי להבין טוב יותר שאמא ואבא לא הפסיקו לאהוב אותו אבל עכשיו האהבה שלו לשניים.
אבל כאשר הפרש הגילאים קטן מאוד, כמו במקרה של הילדות שלי בנות שנתיים, קשה לגרום לה להבין שהאם והאב הבכירים צריכים כעת להכפיל את תשומת ליבם בשניים, לפני שלפני הבלעדיות הייתה היא.
היא הייתה מרכז העולם שלנו ושל הבית כבר שנתיים, וכעת קשה לה לקבל שזה השתנה, שעכשיו יש עוד אדם קטן בבית שמגיע לו גם כל תשומת הלב והחיבה של המשפחה.
יש לה רגעים שהיא אוהבת להרגיש מבוגרת יותר, לדעת לעשות דברים שהילדה הקטנה לא יודעת ופעמים אחרות כשהיא מכניסה את האצבע לפיה, מבקשת את המוצץ ומתחילה לדבר כמו תינוק. היא מבקשת שיתייחסו אליה כאל תינוק, כשהייתה מרכז היקום המשפחתי.
אי אפשר היה אפילו עם שנתיים וחצי להשאיר חיתולים, השפעה אופיינית לקנאה. אבל הומלץ לי לא ללחוץ עליו בכלל, שהוא יעזוב אותך כשאתה מרגיש יותר בטוח.
קנאה היא תגובה טבעית, הם בלתי נמנעים. פסיכולוגי ילדים ממליצים להם להבין כי לאמא ולאבא יש מקום בלב השמור לכל אחד מילדיהם.
הם גם ממליצים על הרבה סבלנות מכיוון שזה שלב שחייב לעבור, שעוזר להם לצמוח.
בזה אני מקווה שזה יקרה בקרוב ושהקנאה האלה לא תגיע ליותר.
