כולם אומרים את זה שלושת החודשים האחרונים להריון הם אלה שנשים הכי נהנות מהן. ובמקרה שלי זה מוצלח לחלוטין, גם בזה וגם בהריון הראשון שלי.
עומד להפוך 23 שבועות (השליש השני הוא בין שבוע 14-28) אני יכול לומר שאני מרגיש מלא, גם פיזית וגם רגשית.
הנוחיות נעלמו, הבטן, למרות שהיא גדלה בקפיצות גבולות, עדיין דיסקרטית (ניתן לראות בתצלום) ואינה מונעת ממני לחיות חיים נורמליים, למעט קצת מנוחה נוספת הכרחית.
אני מרגיש פעיל וחיוני יותר. העליות והירידות הרגשיות של הרבע הראשון הוצבו. חוסר הביטחון התפוגג והחרדות משאירות מקום להנאה.
אפילו בין העבודה היומיומית, לבילדה של ילדה בת 21 חודשים והעבודה, יש פעמים שאני שוכח שאני בהריון עד שאני עוברת מול מראה או חלון ראווה ואני רואה את הבטן משתקפת בכוס. השקט הנפשי שהכל מתנהל כשורה לאחר הבדיקות לפני הלידה הופך את השלב השני של ההיריון לרגוע יותר, נוסף לכך שאנחנו מתחילים להיות בקשר עם התינוק.
בשלב זה התינוק כבר מסוגל לשמוע ולהכיר את הקולות הסובבים אותו. בטח, בנוסף לאלה של אמא ואבא, הוא כבר יכיר ביסודיות את זו של אחותו הגדולה שנזעקת כמו עגל.
חווינו כבר קשרים משפחתיים טובים. אחותה אחראית על גירוי שלה באמצעות שיטת ההנעה. כל לילה הוא עושה דביקים למעיים והילדה הקטנה מגיבה בעיטות ותנועות בתוך הבטן. הוא לא יודע מה מחכה לו בחוץ!
ללא ספק, אחד הדברים שאני הכי אוהב בהריון ובעיקר בשלב זה, הם תנועות התינוק בתוכי.
זהו קשר כל כך מרגש ואינטימי שקשה להסביר. אני מרגיש מלווה בכל עת, הם מחזקים אותי תוך כדי ביטחון.
ולמרות שאני מתה שיהיה לה בזרועותיי ולראות את פניה באופן אישי (עד עכשיו יכולתי לראות אותה רק בהד תלת ממד), עכשיו הקטע שלה הוא לצמוח, לעלות במשקל ושלי וכל שאר המשפחה היא להמשיך ליהנות ממה זה מחכה.
