בניגוד לכל פרוגנוזה שעברה את השבוע ה -20 להריון, הם אישרו ל -90% את זה אנחנו מחכים לבחורה אחרת.
הפעם כל התחזיות נכשלו. האינסטינקט של אמי נדהם לגמרי מהריח בהריון זה, אם כי גם בזה הקודם. נראה שאני לא טובה כמגדת עתידות של המינים.
גם ההד לשבוע 16 לא היה בסדר, שכן ככל הנראה "חלקיהם" היה רק חבל הטבור. ולבסוף אמי, שהיא חצי מכשפה, אמרה שכרטיסי הטארוט שלה הבטיחו לה שהיא ילדה.
ובכן, כולם טעו. הוודאות היחידה הייתה באולטרסאונד של השבוע העשרים שבאופן מפתיע לכולם, למעט האב שכבר בונה הרמון משלו, חשף כי התינוק שנמצא בדרך הוא נערה. נדהמנו כל כך מהפתעה עד שההתרסקויות סביב שמות גברים הפכו לדיונים על שמות נשיים, שעדיין לא שקלנו מהם. (ההצעות מתקבלות)
אני לא יכול להכחיש שאני שמח מאוד להביא בחורה אחרת. מצד אחד, עם הילד הובטח לי "הזוג", אך מצד שני זה ייקח הבדל קטן של גיל (25 חודשים) עם אחותו הגדולה והם יכולים להיות חברים טובים, אני מקווה שכן.
יש לקוות שהמבוגר לא נאכל על ידי קנאה יותר מהצפוי במקרה לא רק של תינוק שייקח את שלטונו, אלא של "תינוק".
בכל אופן, בשלב מסוים בחיי הייתי רוצה לחיות את החוויה של להיות אם לילד. אף על פי שלא ניתן לבחור בכך, חמותי אומרת כי אם נכין שיעורי בית ניתן לתת זאת.
ההריון הבא כשהכל מעיד שהיא ילדה, אולי הילד יבוא. ואם לא, אפילו המאצ'ו לא מפסיק, למרות שבעלי לא תומך בתנועה.
