ראיון עם אווה דירוס, סופרת "אף אחד לא אמר שזה היה קל"

כשאווה החליטה ללדת תינוק היא נתקלה בפנים של בעיית הפוריות. חודשים של חיפוש ללא פרי, טיפולי פוריות עם תוצאות שליליות, דמעות, ייאוש, הפלות ביוכימיות ... ולבסוף ההיריון המיוחל!

שלוש שנים לאחר הטיפול האחרון, אווה ראתה את חלומה להיות אם התגשם והוא החליט לכתוב את החוויה המסובכת שלו, ובאותה עת מלאת התקווה, בספר שנקרא "אף אחד לא אמר שזה היה קל (יומן של עקרות)", איתו הוא מתכוון ללוות ולעזור לנשים אחרות באותו מצב.

אווה קובעת שאם היא ידעה, כשהחלה את דרכה של עקרות, זה אחרי שלוש שנים של הליכה הוא היה פוגש את התאומים שלו, הייתי נוסע בזה אחרת; אולי עם אופטימיות רבה יותר ואשליה.

והיא שהליכה בדרך של עקרות, מעבר מטיפול לטיפול ובדיקת איך חלומך מתרחק לעיתים היא אחת החוויות הקשות ביותר שזוג יכול לעבור.

רצינו לדבר עם אווה כי אנחנו מאמינים לדבריה, מנקודת המבט שלו כאם לאחר שחווה את חוויית הפוריות, יכולה לשמש כתמיכה, ליווי והבנה לכל אותן נשים שעוברות עכשיו תהליך קשה זה.

איך הייתה החוויה שלך עם עקרות?

בהיותי צעיר מאוד, אובחנתי כחולה ב- PCOS (תסמונת השחלות הפוליציסטיות) ו הם אמרו לי שאולי כשאני רוצה להיות אמא אצטרך קצת עזרה, אבל לא דאגתי שזה נפוץ מאוד ושום דבר לא רציני. מעולם לא דמיינתי שזה יהיה כל כך הרבה עזרה שבסופו של דבר אצטרך.

התחלתי לחפש הריון בינואר 2013 ובסוף אותה שנה נאלצתי להתחיל בטיפולי רבייה בסיוע כי התקופה שלי לא הופיעה. כבר בהתחלה נראה שהבעיה היחידה שיש לבעלי ואני הייתה זו לא ביוץתי באופן טבעיהרופאים אמרו לי שנקבל את ההיריון יחסית מהר ומבלי שנצטרך להסתיים עם דישון חוץ-גופני.

אז התחלתי בטיפול מעט פולשני שהורכב מכדורים המניבים ביוץ. ערכנו 6 מחזורים של טיפול זה. כולם שליליים.

ואז אנו עוברים לטיפול אחר שמורכב ממנו השראת ביוץ על ידי הורמונים הניתנים להזרקה. הייתי צריך לדקור את בטני כל יום במשך חלק גדול מהמחזור שלי.

בנוסף, תוכנות מערכות יחסים. המשמעות היא שהרופאים שלטו על הביוץ שלי באולטרסאונד וכשעמדתי לביוץ הם אמרו לי באילו ימים עלי לקיים יחסי מין. ערכנו שלושה מחזורים של טיפול זה. כולם שליליים.

היינו צריכים לעבור להזרעות מלאכותיות. אנו עוברים ארבע הזרעות מלאכותיות, כולם שליליים, למעט השנייה, שזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי חיובי בבדיקת הריון, אך זה הסתיים בהפלה ביוכימית.

"הדבר הגרוע ביותר לעבור כל כך הרבה טיפולים זה לא הניקבים בבטן, או הפיקוח הרפואי או בחדר הניתוח. הדבר הגרוע ביותר לעבור אי פוריות זה להרגיש כמו אם ולא ללדת תינוק."

סוף סוף בסופו של דבר נשתמש בהפריה חוץ-גופית, והנה כן, קיבלתי את החיובי המיוחל.

אילו זיכרונות מביאים לך את כל החוויות האלה?

היה לי תקופה מאוד לא טובה מבחינה פיזית. היו לי מחלות טיפוסיות של הריון אבל בלי להיות בהריון, וכדי לחשוב על זה חשבתי שאני עוברת את כל זה בלי שאף אחד לא הבטיח לי אם בסוף אוכל להשיג את זה.

"אם מישהו היה אומר לי שאחרי שלוש שנים הייתי מקבל את זה, ללא ספק, הייתי חי את התהליך אחרת, אבל לעבור את הכל בלי לדעת אם אתה יכול להיות אמא זה הגרוע ביותר."

למרות זאת, לא כל מה שקשור לאי פוריות הוא שלילי. פגשתי נשים נהדרות שהיום חברות נהדרות שלי. בנוסף, התמזל מזלי ומוקף אותי צוות רפואי אנושי מאוד, שיש לי רק מילות תודה.

בנוסף, בהיותי עורכת דין, כמעט מבלי לרצות או להציע את זה, בסופו של דבר התמחיתי בשכפול אנושי בסיוע. סניף משפטי שהיה מעשיר מאוד וזה זה מאפשר לי לעזור לחולים ומרפאות.

איך הרעיון לכתוב "אף אחד לא אמר שזה קל (יומן של עקרות)"?

ספר זה הוא הסיפור שלי עם עקרות, והרי סיפור הילדים שליאיך הם הגיעו לעולם הזה לאחר מאבק רב וטיפולי פוריות רבים שהיו מעורבים.

"אף אחד לא אמר שזה קל (יומן של עקרות)" היה בתחילה בלוג אנונימי שבעלי יצר אותי כדי שאוכל להרפות קיטור וכדי שאוכל לחלוק את דרכי לאימהות עם נשים אחרות.

כתבתי בבלוג יותר משנה וחצי וזה הסביר את כל מה שעברתי: טיפולים, תרופות, תוצאות, בדיקות, רגשות, מצב רוח, השתקפויות, הריון ולבסוף לידה.

כשילדי נולדו פרסמתי את הבלוג אחרי לידה בבלוג, וסיים את יומן הפוריות שלי ואת הבלוג, אולם זמן מה לאחר מכן, בנות רבות המשיכו להשאיר לי הערות נחמדות ומעוררות השראה..

רובם היו אסירי תודה על כך ששיתפתי את הסיפור שלי כי זה עזר להם להרגיש טוב יותר ולהבין שהם לא היחידים שעברו, וגם לא יעברו את הדרך הקשה והבלתי הוגנת של עקרות. פרי ההערות הללו והחיבה שהתקבלה עלה בדעתי להעביר את היומן לפורמט הספרים ולפרסם אותו.

כשהחלטתי לפרסם את הספר לא דמיינתי שתהיה לו קבלת פנים כה טובה, וגם לא שהפידבק יהיה כל כך טוב. בהתחלה אפילו היססתי לפרסם את זה, אבל אני שמח מאוד שעשיתי את זה.

"אני יודע שהספר שלי עוזר לנשים אחרות לא להרגיש לבד ולדעת שלמרות הכל אפשר להגשים חלומות."

אם כי הספר מהווה חלק קשה מאוד בחיי, הגרוע ביותר עד כה הייתי אומר, מסתיים עם מיטב הגמר מכיוון שיכולתי להפוך לאמא ויש לי שני ילדים יפים שעבורם, ללא ספק, היו עוברים את כל זה פעם אחת ואלף פעם..

ואחרי תהליך קשה ... תאומים!

דישון חוץ גופתי הם העבירו לי שני עובריםוהתוצאה בדם של ההורמון שקובע את ההיריון הייתה גבוהה, לכן, במסגרת התוכניות שלנו, שני העוברים היו נשארים איתנו.

צילום דרך אווה דירוס

אבל באמת, כשאני חושב על איך שהייתי מודע וידעתי שההריון באמת מתפתח וישנם שניים, עולה בזיכרון של יום האולטרסאונד הראשון.

לעולם לא אשכח איך הייתי בחדר הרופא, עם עצבים בלתי ניתנים לתיאור, וראיתי את התגובה של האחות לראות את מסך האולטרסאונד ואיך הרופא אמר מייד "מה שדמיינו". באופן אוטומטי, הוא הפנה את המסך לעברי ואמר "מה אתה רואה?" עניתי במהרה "זה שניים! לא?

"חשבתי שזה לא ייאמן שיש שני לבבות דופקים חזק בתוכי ושאף אחד מהם לא היה שלי."

השבועות הראשונים של ההריון היו קשים בגלל סבלתי מעודף גירוי בשחלות כתוצאה מגירוי של דישון חוץ-גופתי; אבל הידיעה שהיא בהריון ושההריון הולך טוב, גרמה לרוע נסבל יותר.

בהיותי הריון תאום, במקרה הזה של תאומים, הם קטלגו אותי כסיכון והייתי צריך לעשות מנוחה יחסית בבית, אבל עדיין חייתי את זה בעוצמה רבה ובאופן שמח מאוד. מעולם לא הרגשתי מלא ומלא חיים כמו כשהייתי בהריון.

ולבסוף, הגיע יום המסירה. זה היה א לידה בנרתיק עם אפידורל ואני זוכר את זה היום הכי טוב בחיי עד היום

הילדים המשיכו להחזיק כמו אלופים בפנים. הם נולדו ב- 23 באפריל 2016, שבוע 36 + 5 להיריון עם הפרש של 7 דקות ביניהם. בנוסף הם נולדו במשקל טוב ולא היו צריכים ללכת לחממה, וזה היה משהו שהציף אותי.

"הרפתקת ההנקה שלי"

לאחר לידת התאומים שלהם, אווה החליטה לכתוב ספר שני תחת הכותרת "הרפתקת ההנקה שלי" לחלוק את החוויה שלך מהנקה של שני תינוקות, חוויה שבתחילת הדרך לא התבררה כצפוי.

החלטתי לכתוב את החוויה שלי מהנקה מכיוון שמה שחייתי בחודשים הראשונים עם ההנקה לא התקרב מעט לרעיון החזוי מראש שלי מהי הנקה או מה ציפיתי.

המודעות מציגות תמיד נשים נהדרות המניקות את ילדיהן בחיוך מאוזן לאוזן, מסתבר שזו זה נתן לי הרבה כאבים, סדקים וחוסר שינה משמעותי עבורי. בחודשים הראשונים לא נחתי יותר משעה בין לקיחה.

גם כשדיברתי עם כל אם מיניקה או שהוא ניסה להקים הנקה לא מוצלחת, כולם, בהחלט כולם, הסכימו על אותו הדבר: "הנקה כואבת ומוקרבים מאוד." וזה, למה אנחנו לא צועקים את זה ונודיע לכולם?

זה היה עוזר לי מאוד להכיר חוויות אישיות אחרות יודע מול מה עמדתי. זו מטרת הספר, לעזור לנשים אחרות שרוצות להניק את ילדיהן.

מי שקורא את הספר ימצא את החוויה הכנה של אם, למרות כל אי הנוחות שיש בתחילת הנקה, הצליח לא רק להקים אותו, אלא גם ליהנות ממנו.

הספר כולל גם דברים שהייתי משנה או עושה אחרת אם הייתי חוזר, אוסף ספרים וכלים להנקה שעזרו לי או איך אני מתמודד עם לחץ חברתי לביטויים האיומים: מתי אתה מתכוון להסיר את הציצי? או האם עדיין יש לך חלב"

אווה שמחה מאוד, וזה מראה. הוא מודה שלהיות אם לתאומים זה עייף, אבל הוא אף פעם לא מתלונן על זה או על לילותיו הרעים, כי בשביל אווה הלילות הקשים היו אלה שבילה בכמיהה לערסל תינוק תוך כדי תהליכי פוריות.

אווה מקווה שהניסיון שלה יכול לזרוע תקווה בליבם של נשים אחרות שעוברות כיום בדרך הקשה של עקרות