האם אי פעם הרגשת שאתה נכשל בכל העניין הזה של להיות אמא? אולי רובנו עברו ימים קשים שבהם אותה תחושת כישלון, פחד או חוסר ביטחון פולשים אלינו בהם אנו מפקפקים ביכולותינו כאמהות. והאם שלהיות אם זה לא מסלול של ורדים, ממש כמו שיש רגעים יפים ומשמחים, יש גם כאלה שבודקים את מצב הרוח והביטחון שלנו בעצמנו.
זו הסיבה מסר רגשי ומנחם מאמא, שמוודא שאנחנו עושים עבודה טובה למרות שאנחנו יכולים להרגיש שאנחנו "אסון נורא", גרמה לאמהות רבות להרגיש טוב יותר עם האימהות שלהן.
להיות אמא, הרפתקה לא ידועה
להיות אמא זה - סביר להניח - ההרפתקה הגדולה ביותר, יפה ובאותה עת מאתגרת, שנוכל לחיות כנשים. במהלך ההיריון אנו עושים כמיטב יכולתנו להכין, לקרוא ולהודיע לעצמנו כך שעת לידת התינוקות שלנו הגיעה, אנו מוכנים.
עם זאת, שום דבר לא באמת מכין אותנו לאותו רגע שבו הופכת לאם הופכת למשהו "אמיתי". להיות אמא זה הולך להרפתקה לא ידועה, מלאים בחוויות טובות ורעות, עליות ומורדות שמשמחות אותנו מאוד או שגורמות לנו לפקפק אם יש לנו את הרעיון הקל ביותר על מה שאנחנו עושים. פעמים רבות אנו מאפשרים לתחושה האחרונה הזו לשלוט בנו, כאשר זה לא אמור להיות כך.
"את אימהות ואתה מצליח מאוד"
לורה מאזזה היא אם לשני ילדים וכותבת הבלוג "אמא במנוסה", שלפני מספר חודשים חלקה שיחה רגשית שניהלה עם בעלה, לאחר שסיפרה לו מרוסקת, שכבר אין לו את הגופה בה הוא הוא התאהב והוא היה עונה בצורה יפה ומתוודה כיצד הוא התאהב בה יותר ויותר בגופה בכל מה שיכלה לעשות.
עכשיו, לאורה שוב משתפת שיחה נוספת, הפעם עם הפסיכולוגית שלה, בה היא מזכירה לנו שגם בימים ההם אנו מרגישים שהאמהות שלנו היא אסון ושום דבר לא מסתדר לנו, אנחנו עושים עבודה נהדרת כאמהות.
אני רואה פסיכולוג כל שבועיים כדי לשמור על כל הרגשות שלי. למינוי הספציפי הזה לא קיבלתי מישהו שיטפל בילדי והגעתי באיחור של 25 דקות, כששניהם צעקו כשנכנסנו למינוי.
"אני מצטער שאיחרתי, אני אסון נורא. אני אמא רעה. אני לא יכול לסדר את הדברים שלי, בלבלבלה ... אתה יודע מה שלומי ... אני כל כך מצטער", מצביע על שני ילדי, "לא היה לי אף אחד אחר."
היא חייכה אלי ואמרה לי להתיישב. פלטתי אנחה ענקית, התיישבתי ורציתי לבכות.
היא אמרה לי, "את לא אמא רעה, את יודעת איך אוכל לדעת את זה? על כל הדברים שרק הזכרת."
הוא שאל אותי: "למה אתה מאחר?"
עניתי לו: "מכיוון שבני לא אהב את החולצה שהוא רצה ללבוש, אז שיניתי אותה."
היא אמרה לי: "אז לקחת את הזמן להלביש את ילדיך, ואפילו כיבדת את מה שהם רצו להשתמש כדי לבטא את עצמם ... למה אתה אסון נורא?"
"מכיוון שיש לי כתם דגני בוקר בחצאית ארוחת הבוקר של ילדי והמסקרה שלי זולגת על הפנים שלי בגלל החום."
היא אמרה לי: "אז נתת ארוחת בוקר לילדים שלך ועזרת להם לאכול את זה, עשית לעצמך את המאמץ ורצית להיראות ראוי לראווה במשך הזמן שלנו ביחד ... למה אתה לא יכול לסדר את הדברים שלך?", הוא שאל אותי בזמן הוא חייך
"מכיוון שלא היה לי מי שיטפל בילדי ובגלל שאיחרתי," עניתי.
היא אמרה: "ואז, במקום לבטל היום, עשית את הדבר הכי קשה בעולם למישהו עם חרדה ולמישהו עם שני ילדים. התלבשת, הלבשת את שני ילדיך, האכלת אותם, הוצאת אותם מהבית ובאת ל הדייט שלך כי אתה רוצה להיות טוב יותר עבורם. "
ואז היא רכנה לעברי ואמרה, "ואת יודעת למה את לא אמא של חרא? למה עשית את כל זה? ואתה עושה את זה כל יום. אתה שם את כל הצרכים שלך קודם. כל צורך, מהרגשי, הפיזי וה לשלומם כל יום כדי שילדים יגדלו יציבה רגשית, הם רק צריכים 30% מאיתנו רק 30% בכל יום כדי להתמחות ואהובים, אבל למרות שיש לך עכשיו את הזמן, כבר נתת להם יותר נתת להם צעצוע כשהם רצו את זה, הבטת בהם בזמן שדיברת איתי כי הם רצו את תשומת הלב שלך, ואיחרת כי הצרכים שלהם היו ראשונים. הם יודעים את כל זה, והם מרגישים כל כך נוח לדעת שאתה שם כדי אותם, שהם מגיעים כאילו הם בעלי המקום, כי אמם גורמת להם להרגיש בטוחים ונוחים, לא משנה לאן הם הולכים. אמהות רק צריכות לתת 30%, אבל אנחנו תמיד נותנות 90%, אם לא יותר , כל יום. האם זה נשמע כ כמו מישהו שלא יכול לסדר את הדברים שלו? או שזה נשמע כמו מישהו שמנסה כמיטב יכולתו למרות המצוקות שנקרות בדרכו? "
אמרתי: "אני מאמין ...", וחייכתי. ואז שאלתי אותו, "אמרת 90%, מה עם 10% האחרים?"
היא אמרה לי: "10% האחרים באופן קבוע זה בגלל שאמהות צריכות להתחבא בשירותים לצרכים שלה ... אז אנחנו נותנים להם ש -10% חופשיים שיהיו לנו שתי דקות של שלום בשבילנו."
אז לאן שלא תלכו, אם ילדיכם צועקים, הבגדים שלכם מוכתמים, העיניים שלכם נפוחות מכמה שאתם עייפים ואתם מרגישים שאתם אסון, זכרו שכל אלה הם סימנים שאתם מניקים ואתם עושים מאוד טוב. "
הפוסט של לורה זכה למאות תגובות ולמעלה מ -5,000 לייקים, מכיוון שאמהות רבות חשו מזוהות, ורבות רבות יותר, מנחמות, כשקראו את המסר של הסיפור: אנחנו לא אסון נורא ואנחנו מצליחים.
מאז שהייתי אמא, יש ביטוי שאני רוצה לומר וזה עזר לי לנסות להיות פחות קשה עם עצמי: החיים עם ילדים קטנים הם בלתי צפויים לחלוטין. פעמים רבות אנו יכולים לתכנן ובחלק מאותם הזדמנויות מתעוררים אירועים בלתי צפויים שאנו לא שוקלים עליהם ומפתיעים אותנו: הילדים חולים, אינם במצב רוח או פשוט, משהו משתבש.
היה טוב לעצמך
לפעמים קורה שאנחנו דורשים הרבה מעצמנו. ואיך לא לעשות את זה? אם היווצרותו, חינוכו וחינוךו של אדם תלויות במידה רבה בנו. השנים הראשונות לחיים חשובות מאוד וכמובן שאנחנו לא רוצים לטעות, כך אנו עובדים כדי להעניק תמיד את הטוב ביותר מעצמנו.
אבל זה לא שאנחנו לחוצים כל הזמן או שאנחנו מרגישים המומים. האימהות קשה כמובן. אבל עלינו לזכור שהוא אף פעם לא מושלם. ילדינו יוגשו הרבה יותר מאמא שמחה, מאשר אמא לחוצה.
אם הדברים לא הולכים כמתוכנן, אם מתרחשים אירועים בלתי צפויים שמשנים מעט את השגרה שלך, אם ילדיך באותה תקופה זקוקים למשהו שמתנגש עם מה שעשית, אל תדאג. מאות דברים שאינם בשליטתנו יכולים להתרחש על בסיס יומיומי, כך שהדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות הוא לא להציף את עצמנו, ללמוד להיות תמיד 'תוכנית B' ו / או להמציא פתרונות תוך כדי תנועה (וזה גם משהו ש זה נותן לנו אמהות טובות מאוד.)
תהנה מהאימהות, סלח לטעויות שלך, קבל את השיעורים שאני יכול לעזוב אותך ואל תהיה כל כך קשה עם עצמך. כולנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים, עם מה שיש לנו ועם היכולת והידע שנמצא בידינו.
תמונות | י.פ.י.
דרך | עצמאי
בתינוקות ועוד | 11 מפתחות לאימהות מאושרת, אימהות אמיתית לעומת אימהות אידיאלית, מה היה בנך אומר לך אם הוא היה רואה אותך כשאתה בוכה כי אתה כבר לא יכול
