"אני לא צריכה להרגיש ממולא בשום דבר חוץ מהמשפחה שלי", דיברנו עם איירין, אם לתשעה ילדים

אירן היא ממדריד, היא בת 37 ולאחרונה הקימה בלוג בשם "אני אמא רגילה" שם מספר את חוויותיהם עם גידול ילדיהם... משמונת ילדיה, ובקרוב מאוד בת תשעה, כי איירין בהריון שבעה חודשים.

אדיבים, קרובים, מצחיקים, פלרטטנים, חובבי מלאכה ומסורים לגידול ילדיהם. זו איירין אלונסו, אם שלמרות שבצניעות חושבת ש"חייה לא כל כך מעניינים ", הסכימה בשמחה לענות על שאלותינו בנושא איך החיים היומיומיים של משפחה כה גדולה.

בן כמה הילדים שלך?

שלוש הגדולות הן מרים, בת 15, לורטו עם 13 ופרננדו כמעט בן 12. בתנו הרביעית, נצרת, נולדה בשנת 2007 אך נפטרה דקות ספורות לאחר הלידה. יאגו הוא החמישי בן שמונה, פרנסיסקו חאבייר בן שבע, מתיו חמש, ישראל ארבע ובנג'מין, כרגע אסטבן בת 18 חודשים.

אנו מחכים לקרמן לסוף אפריל או תחילת מאי.

פרסום משותף של אירן (@soyunamadrenormal) ב- 4 בנובמבר 2017 בשעה 9:19 PDT

מהן השאלות והתגובות הנפוצות ביותר ביחס למשפחתך?

אם היו נותנים לי אירו בכל פעם שאני צריך לשמוע הערות מסוימות, הייתי הופך למיליונר. כל יום הם בדרך כלל מספרים לי על זה:

• "תפסיק, נכון?"
• "אני לא יודע איך אתה מסתדר, אני לא יכול עם אחד!" (או שניים, או שלושה לכל היותר).
• "אשמח לראות אותך על חור קטן !!"
• "בטח אתה מאופוס!"

לשאלה הראשונה אין לי תשובה. בשנייה והשלישית עלה בדעתי להתחיל לכתוב בלוג, ולרביעית אגיד שאנחנו קתולים אך לא אופוס..

"יש אנשים שלוקחים יותר מדי ביטחון ועושים תצפיות לא נעימות, אבל רובם עושים זאת בהומור ואנחנו בסוף צוחקים זמן מה"

האם אין שאלה שמטרידה אותך במיוחד כששואלים אותך?

זה מפריע לי במיוחד כשאני הולך עם הילדים והם הופכים אותי לבדיחה האופיינית "מה קורה, אין לך טלוויזיה ??", או עבירה אחרת אחרת. יש אנשים מאוד לא חכמים ואני מפריע ליחסם של אנשים שחושבים שיש להם את הזכות לתת לי את דעתם על האופציה שלקחנו.

אני מנסה לקחת את זה בהומור ובסבלנות, אבל לא תמיד להיתפס בזמן טוב, או במצב טוב, לפעמים זה נהיה קשה.

תמיד רצית להיות אמא?

כן, כילדה הייתי ברור. וגדלתי מוקף במשפחות גדולות וגדולות, אז מבחינתי זה די נורמלי. בכל מקרה בחיינו התוכניות לא נכנסו למשפחה כה גדולה.

הנסיבות שנגעו לנו לחיות סימנו את הגעת ילדינו. איבדנו בת שזה עתה נולדה, הרביעית, אולי אם היא הייתה גרה המשפחה שלנו הייתה מגיעה לשם. אבל לאבד ילד גורם לך לחשוב מחדש על הרבה דברים ... באמת, הכל!

פרסום משותף של אירן (@soyunamadrenormal) בתאריך 22 בנובמבר 2017 בשעה 12:50 PST

מה היה הרגע הכי יפה ומיוחד ב 15 שנות האימהות שלך?

לא יכולתי לומר רק אחד כי החיים שלי מלאים ברגעים נפלאים. כל לידה חדשה, כל פעם ראשונה מכולם, כל יום ... היום למשל, אסטבן נהנתה לנגן בגיטרה ואפילו התרגשתי להסתכל עליו.

השנה שבילינו בסין עולה לי לראש, היה נהדר לראות אותם נכנסים לתרבות כל כך שונה וגרמו לי להרגיש גאה סופר בהם. אני זוכר גם כשפרננדו השתחרר לאחר מחלתו, זה היה נס אמיתי!

אני מתרגש בכל פעם שאני רואה את לורטו רוקד בראש במה, או כשאני קורא מאמר שמרים כתבה במגזין בית הספר. ראה את יאגו לומד לקרוא עם שלוש שנים בזכות תשוקתו לכדורגל, או הוזה מהשתקפות ישראל ודרכו לבטא את עצמו. מתה מאהבה עם כל חיבוק מטאו, החיוך הנצחי של פראן ... כולם רגעים מדהימים!

"אני נדהם כי אני רואה אותם כל כך יפים, כל כך מושלמים. הם בכלל לא בולטים במיוחד, אבל הם הילדים שלי והם משגעים אותי."

והרגע הכי קשה?

בני השלישי, פרננדו, היה מוקדם מדי הפך את חיינו הפוך במשך חודשים. הוא בילה שבועות רבים בבית חולים, עבר כמה הישנות והפתולוגיות של טרם זמנו, והוסיף את העובדה שהוא היה נגוע בזמן טיפול נמרץ נמרץ של דלקת קרום המוח בקטריאלית.

פרסום משותף של אירן (@soyunamadrenormal) ב- 17 בנובמבר 2017 בשעה 1:42 PST

לעבור את כל זה עם ילדה בת שלוש ועוד אחת שבקושי הלכה הייתה ממש קשה. לקח לנו כמעט שנה להתמקד ובדיוק כשפר מלא את השנה הראשונה שלו היה נולד נצרת. במהלך ההיריון של נצרת עברתי סיבוך קשה מאוד. הם גילו אותי כמה תצורות גידולים בשליה והתאים הממאירים האלה עברו לילדה שנולדה מוקדמת מאוד ופלשה על ידי גידולים. הוא עזב אותנו כמה דקות אחרי הלידה.

באותה תקופה נאלצתי להתמודד עם העובדה הקשה מאוד של איבוד ילד ושל להתמודד עם המחלה שליהניתוחים, הטיפולים והדיכאון שהביאו אותי. וכל זה רק שנה אחרי הקרב נלחמנו עם פרננדו.

"אלה היו תקופות קשות מאוד שסימנו את ההיסטוריה שלנו ושאנחנו צריכים לזכור על בסיס יומיומי, למרות שהתגברנו עליה."

הפסקת לעבוד מרצונך כדי להקדיש את עצמך לילדיך, האם אתה מרגיש נתמך מההחלטה שלך?

ובכן, שמעתי הכל ולפעמים מאנשים שלעולם לא הייתם מצפים. היו לי אפשרויות לחזור לעולם העבודה, אך לעת עתה אני עומד איתן בהחלטתי. אני לא מבין את העניין שיש לאנשים מסוימים בו לבזות נשים שמקבלות את ההחלטה לעבוד בבתיהן ולדאוג למשפחותיהן. זו אפשרות מאוד אישית ותפקיד מאוד קשה ומשרה מלאה שלא כולם מוכנים אליו.

אני רואה בזה השקעה, אני מאמין באמונה שלמה שהיא הטובה ביותר לילדיי, וגורם לה להשקיע בעתידם. לא אכפת לי אם זה לרעת ההווה שלי, אני אני לא צריך להרגיש ממולא בשום דבר חוץ מהמשפחה שלי.

איך יום רגיל בחיים שלך?

בעלי לוגיסטי ובעל יכולת תכנון מדהימה. אנו ידועים בזמני הדייקנות שלנו, כולם מופתעים! האמת שאנחנו מארגנים די טוב. מעולם לא היה לנו עזרה מבחוץ ותמיד עלינו לצוף. ישראל ואני מייצרים צוות נהדר, לכולם שיעורי בית ואנחנו משלימים זה את זה בצורה מושלמת.

היום יום שלנו נורמלי מאוד. בעלי ואני קמנו לפני שהלכנו להכין ארוחת בוקר, בגדים וארוחת צהריים. כשהם מסיימים את ארוחת הבוקר אנו עוזרים להם להתלבש, אנו מפקחים כי הם ניקו היטב וישראל לוקחת אותם לבית הספר בזמן שאני נשארת בבית עם הקטנה.

פרסום משותף של אירן (@soyunamadrenormal) בתאריך 27 בדצמבר 2017 בשעה 6:15 PST

כולם עוזבים בשעה 14:00 פרט לשני הגדולים שעושים את זה קצת אחר כך. אנחנו אוכלים בבית ומבלים אחר הצהריים בהכנת שיעורי בית וכל מה שעולה: אנחנו יוצאים לגן, משחקים ברחוב או נשארים בבית. בשעה 7:00 בערב או בשעה 19:30 אנחנו מתחילים עם השירותים, ואז ארוחת ערב. בדרך כלל בשעה 20:30 כולם במיטה.

באותה תקופה גם אני עייף מאוד, אז ישראל מכינה ארוחת ערב לשנינו ואנחנו נהנים מהשעה המאושרת שלנו. אני יודע שזה נורמלי מאכזב ... אבל כבר שמתי לב!

קראתי בבלוג שלך שאתה אוהב לבשל, ​​איך בישול למשפחה כל כך גדולה?

שני עד שישי הכל פשוט מאוד. המנה הראשונה מבוססת בדרך כלל על אורז, פסטה, מרק או שמנת ירקות ואז בשר או דגים בגריל או רומאי. אם יש קטניות, אני גורם להם להיות בוטים וכמנה יחידה.

בסופי שבוע אנו שואפים יותר כי יש לנו יותר זמן ואנחנו אוהבים לבשל יחד. אנחנו מכינים תבשילים טובים, צלויים ואם אוכל, אני גם אוהב להכין קינוחים ביתיים כדי ליהנות עם המשפחה.

"יש לנו חלק טוב מהתקציב החודשי לאוכל, בעיקר בשר ודגים כי אני צריך לעשות כמעט קילו וחצי מכל מה שהוא כל יום."

מה ההוצאה הגדולה ביותר של משפחה כה גדולה?

אני מאמין שההוצאה הגדולה ביותר היא דיור, כמו הרוב המכריע של הספרדים, ואז אוכל. המערערים ביותר הם הבלתי צפויים כתקלות, רופאי שיניים ... שלמזל שלא תמיד הם קורים אך כשהם עוברים הם שולחים את התכנון החודשי לתג.

לאנשים יש אמונה שגויה שכמשפחה גדולה אנו מקבלים המון מענקים וסובסידיות, או שיש לנו הרבה כסף, אך שום דבר אינו רחוק יותר מהמציאות. יש אנשים, כשהם מגלים את הילדים שיש לי, ממהרים להסביר לי מדוע אין להם יותר וכמעט כולם מרימים את אותה טענה: "אם הייתי יכול כלכלית" ...

אבל כמעט תמיד אפשר. רוב הדברים שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים הם אביזרים לחלוטין, והתאמת הוצאות אתה יכול לחיות טוב כשמשכורת היא עשר בבית. זו החוויה שלי. זה עניין של ארגון והעלאת סדרי עדיפויות.

פוסט משותף של אירן (@soyunamadrenormal) בתאריך 5 באוקטובר 2017 בשעה 12:17 PDT

ברכישה אנו מושכים סימנים לבנים ובעת ההלבשה אני נוהגת להשתמש בבגדים ולרשת אותם אחד מהשני. כמו כן, אני מאוד אוהבת לעשות מלאכות עם ילדים, ובפינטרסטסט ישנם רעיונות רבים לקישוט המשתמשים בחומרים ממוחזרים ומבלים מעט מאוד.

באשר לאוכל, אני לא זורק שום דבר לבית שלי ומוציא צלחת פסטה או קרוקטים. אבל צריך גם להתפטר. הילדים שלי לא הולכים הרבה לקולנוע, אבל בבית אנחנו מורידים את התריסים, מכינים פופקורן ונהנים ממנו אותו דבר. הם גם לא הולכים למקדונלדס הרבה, אבל ההמבורגרים שלי טובים בהרבה. אין לנו את המעבר השנתי של וורנר, אבל ביום בו נוכל הם נהנים כמו אף אחד אחר ...

"רוב הצרכים שאנחנו חושבים שיש לנו, יצרנו אותם בעצמנו. יום אחר יום הרבה יותר פשוט"

איך החופשות שלך?

אנחנו מנסים שיהיה קצת מכל קיץ בכל קיץ, קצת חוף וקצת הר, ובזמן שאנחנו במדריד אנחנו כל הזמן בורחים.

פוסט משותף על ידי Irene (@soyunamadrenormal) בתאריך 1 ביולי 2017 בשעה 19:22 PDT

למשפחת בעלי יש מגורים שנייה ליד הים ושם אנו מבלים את החלק הראשון של החופשה, נהנים מהבריכה, מהחוף ומהארוחות בחוץ. אחר כך אנו נוסעים לצפון, לבית של חבר ושם אנו נהנים מכמה ימים במגע עם הטבע, ההר ואוכל טוב, כמו גבינה או נקניקיות מהאדמה.

עשינו טיול עם המשפחה להתארח במלונות אבל זה טירוף אמיתי. עלינו לבקש לפחות שלושה חדרים וללכת במסדרון, לאורך המסדרון כל היום.

נאלצנו לנסוע גם במטוס, חלקם ארוכים מאוד. אבל למזלנו חברות תעופה מודעות יותר ויותר לצרכים של משפחות שטיילות עם ילדים ומציעות אפשרויות בילוי במהלך הטיסה.

טיולי דרך לעומת זאת שונים. החלל קטן מאוד ואינו כל כך מרגש עבורם, אז עליכם לקחת את הדמיון ולהיות הרבה סבלנות. אנו מנסים לעשות את המתח הגדול ביותר האפשרי של בוקר או מוקדם בבוקר לישון, ואז אנו זורקים שירים, סיפורים, בדיחות, מאזינים למוזיקה ...

איזה שלב או רגע של הורות הייתם אומרים שקשה יותר?

ובכן, באמת, אני מרגיש שיש לי את האתגר אצל ילדיי הגדולים. עם הקטנטנים אני עוברת שלבים שבמשיכות רחבות חוזרים על עצמם אבל עם הזקנים זה סיפור אחר. אנחנו לומדים יחד: הם חיים ומגנים על עצמם בחיים, ואני מדריכה ומדריכה אותם.

"השלב הזה הוא זה שהכי מפחיד אותי מכיוון שהעבודה שעשית במשך שנים בבית עומדת על כף המאזניים"

והחלק הכי קשה זה לשחרר את העולם. מתוך אמון שהם יבחרו היטב את חבריהם, הם יידעו להתרחק ממצבים קשים, הם יעמדו איתנים במה שלימדנו אותם ... יש את האתגר האמיתי!

פרסום משותף של אירן (@soyunamadrenormal) בתאריך 26 בינואר 2017 בשעה 3:26 PST

איזה מסר היית אומר לאמא חדשה לעתיד?

הייתי אומר לו לא לפחד מכיוון שכל קושי שעליו להתמודד יתגבר על אהבת ילד, שהוא חזק מכל דבר אחר. האימהות היא לפעמים קשה, אבל התקופות הטובות הן כה מוחלטות ונהדרות להפליא עד שהן מפצות על כל דבר. אז תתעודדו ותעבדו!

• תמונות @nosoyunamadrenormal