"אז כולם ידעו מה זה להביא ללדת בת חולי סרטן." זו התשובה לשאלות שאנו שואלים את עצמנו כשאנחנו רואים את התצלום של ג'סיקה הקטנה, בת 4, הסובלת מכאב של מחלה שסיימה אותה: למה לצלם את הסבל הזה? למה לשתף אותו?
ולא בכוונה רעה כלשהי, לא לעצבן, אלא להראות מציאות שקיימת וראויה למאבק רב מצד כולם: סרטן הילדות ממשיך להרוס משפחות, ממשיך לבלום את חייהם של אלה שיש להם יותר קדימה, איכשהו, כולנו יכולים לתרום משהו. כמו שאנדי, אביו אומר: "לאף משפחה לא ראויה לעבור את הגיהינום הזה".
שנה שנלחמת במחלה
שמו הוא ג'סיקה וולן, ומצבה נודע לאחר שאביה שיתף את התמונה הקשה מאוד הזו של הילדה, עם מחווה של כאב וקרע שזורם על פניה, בימים בהם בריאותה החלה להחמיר. אני חושב למותר לציין שמישהו, ובמיוחד אלה מאיתנו שיש להם ילדים קטנים, יחוש כאב כשרואים את זה.
כפי שקראנו ב- DailyMail, סיפורו האיום החל בספטמבר של השנה שעברה, כאשר אובחן כחולה בנוירובלסטומה בשלב מתקדם. מאותו הרגע הם יצרו קמפיין ב- GoFundMe כדי לשלם עבור הטיפולים וכדי להפוך את חייהם לטובים ככל האפשר, ואביהם פתח עמוד פייסבוק כדי לספר את ההתקדמות והחוויות של הילדה, ואת מחשבותיה ורגשותיה. כקרובי משפחה
בעקבות הצילום, התרומות החלו להגיע ללא הפסקה, והיום הן נמצאות יותר מ 97,000 פאונד מה הם השיגו למען המטרה.
אבל ג'סיקה החלה להחמיר
עם זאת, הילדה הקטנה הלכה והחמירה. מצבו הבריאותי כבר לא היה זהה התחלתי לסבול. ואז אביו צילם את התמונה הזו, זו שעל השער, בכדי לזכור אותה, כדי לא לשכוח כמה קשה להם ולבתם ... ובעיקר ל תסתכל עליה כשמגיעים הספקות שבחרתם להפסיק את הטיפולים. וכשראו שאין תרופה אפשרית, וכל מה שהם עשו למענה הולך להאריך את הכאב והייסורים שלה, הם החליטו להפסיק להילחם כדי שאוכל לנוח בקלות.
לאחר שעשה זאת, למרות שזו לא הייתה הכוונה הראשונה, הוא החליט לשתף אותה. הוא החליט לעשות את זה כדי להראות הצד השני של סרטן הילדות. מכיוון שכמו שמונצחות התמונות של ילדים חולים מחייכים, הוא חשב שצריך להראות גם את הפנים האפלים ביותר, זה של סבלם של ילדים ומשפחותיהם, במצב שאף אחד לא ראוי לחיות.
מכיוון שכולם יודעים שמדובר במחלה שקיימת, אבל רובם חושבים (אמר) זה לעולם לא יקרה לנו. עד שזה יקרה, ואז אתה מבין שעדיין אין טיפול, אין תרופה, ונותר לעשות הרבה.
אז אתמול אביו עדכן את עמוד הפייסבוק כדי להסביר שבשבע בבוקר "ג'סיקה סוף סוף מצאה שלום." והוא הוסיף, בהצהרה רגשית, את הדברים הבאים:
הוא כבר לא סובל, הוא כבר לא מרגיש את הכאב של המגבלות הגופניות של גופו. עכשיו הנסיכה שלי גידלה את כנפיה המלאכיות וקמה לשחק עם חבריה ואהוביה. עכשיו הוא ישמור מלמעלה על אחיו הקטן ועל עצמנו, עד שיום אחד ניפגש שוב.
אתמול בערב הוא הרשה לי סוף סוף להיות אותה בזרועותיי ואנחנו חיבקנו אחד את השני, ואמרתי לו כמה אני אוהב אותה.
אמרתי לו שוב שהייתי בסדר אם אעצם את עיניי לישון ונשק את מצחו ושפתיו כמה פעמים.
נראה כי זה מה שהיא נדרשה כדי סוף סוף למצוא נחמה בצעד שעליו לנקוט, מכיוון שחלפו רק שמונה שעות מאותו חיבוק עד שנשמה את נשימתה האחרונה.
היא הייתה ילדה של אבא מההתחלה והיא הייתה עד הרגע האחרון.
אני מרגיש כאילו חלק עצום ממני נקרע ממני, אבל אני שמח שיכולתי לתת לו את השקט הנפשי הזה בשעותיו האחרונות.
היא הלכה בשלווה ובשלווה, בלי אפילו מלמול.
תודה לכל מי ששיתפו והיו חלק מהטיול שלנו.
אני מבקש מכם עכשיו פרטיות לנו ולמשפחתנו, להתאבל על אובדן נסיכתנו היפה.
מצד האב, עם לב שבור, של הילדה הכי מדהימה ויפה.
הם יקדישו את המתקבל לחקירה
כשאנו קוראים בעמוד GoFundMe שלהם, הם החליטו לתת את הכסף שנרוויח למחקר סרטן בילדות, בתקווה להשיג פחות ופחות ילדים ומשפחות עוברים משהו כזה.
בספרד, למשל, יש לנו אפשרות לשתף פעולה עם הארגון ילדים נגד סרטן, שאף מציעים אפשרות להשתתף בקמפיין משותף (כל אחד תורם 1 יורו בחודש למען המטרה, כך שלמעט מעט, ישתתף אנשים רבים, ניתן להשיג דברים גדולים). ויש לנו גם את עמותת פבלו אוגרטה, בה ניתן גם תרומות למחקר סרטן בילדים.
