בסערה זו של רגשות, אחריות, דברים לעשות, מירוצים להגיע לכל מקום וחוף הרים של רגשות בהם מורכבת האבהות, לפעמים אני מוצאת את עצמי עומדת דוממת כמו שוטה צופה בילדי, בלי יותר, אני פשוט מתבוננת ונהנית לראות אותם משחקים, ישנים, צופים בסרט או מציירים, הנה הם, הם הילדים שלי ויכולתי לבלות את הבוקר בצפייה בהם.
אני חושב שהם נראים כמו ילדים מאושרים, בלי שום דאגות חוץ משלהם, אני חושב שהם ברי מזל, במיוחד כשאני רואה ילדים אחרים באזורים אחרים בעולם. באותה תקופה אני תוהה אם ההורים שלי חשבו כמוני, אם הם גם קינאו ביומי יום, אם כי, כמו ילדי, ביליתי גם את היום במחאה שלא להיות מבוגר. ועכשיו הייתי רוצה להיות שם, איתם, אבל להיות ילד כי אני מקנא בילדותו. אלה הם 11 דברים שאני מקנא בהם בילדותי של ילדי ושצריכים להעריך אותם
תמימות
התמימות היא הדלק העיקרי של ילדים, הנקודה החזקה שלו כמו גם עקב אכילס. אין דבר נפלא יותר מלראות איך ילד מתמודד עם דברים, כל מה שהוא רואה.
החופש שלך
אני חושב שאין שבוע בלי שבני הבכור בסופו של דבר מוחה וזועק לכל מי שרוצה לעצור ולהקשיב לו, כמה הם לא הוגנים בחייו של ילד וכמות הכללים שעליו לעמוד.
בשבילי, לגרום לו להבין את המזל שיש לו להיות ילד ושהוא באמת חופשי הוא אחד הדברים המסובכים ביותר כיום שלי היום. אבל איך להסביר שעצם הצפייה בטלוויזיה במקום לשחק עם הצעצועים של אחיו או ירידה לפארק היא חופש, שאין אחריות סתם זה חופש?
האנרגיה שלך
אני מזדקן, משהו שמזכיר לי את שניהם בכל פעם שאני נאלץ להאט איתם, אבל נכון שאני כבר בגיל בו הסוללות לא מחזיקות מעמד כל עוד הייתי רוצה (נו באמת, אפילו לא חצי ממה שהייתי רוצה)
הכנות שלך
אם אתם מחפשים כנות בתשובה לשאלה, שאלו ילד ותנו לו לתת את דעתו בחופשיות. והדבר הטוב בדורו הוא שהכללים הנוקשים שהיו לנו כילדים נעלמים. הם כבר לא אותם אנשים קטנים בלי קול או הצבעה, אלה שלא יכלו להגיב. נכון שנשאר לעשות הרבה וכי צריך ליטוש מעט את הלהיטות שלו לבולטות, אבל זה ייתן לו זמן. הדבר החשוב הוא שאנחנו מקריבים כנות לטובת מערכת יחסים חברתית טובה, הבעיה היא שיש מקרים שבהם הכנות היא הכרחית אלא אם כן אנו מסתכנים ולהפוך לגרסאות מזויפות של עצמנו.
הדרך שלך להבין חברות
זה תמיד שתמיד הצחיק אותי, אני קורא לזה "חברויות לסירוגין" כי הילדים שלי עוזבים את בית הספר באומר שהחבר הכי טוב שלהם הוא בחור קטן ולמחרת הם אומרים לך שהם כבר לא חברים, שהוא לקח צעצוע או דחף או כל מה שזה נוגע באותו יום. עכשיו הוא חבר של מנגניטו וכשמחר אתה הולך לחפש אותו.
אבל אם ננתח את החברויות של ילדינו נוכל לראות שלאורך זמן יש גרעין מרכזי, לפעמים לסירוגין אך תמיד מהווה את טבעת הידידות הבסיסית שלו.
הדרך בה הם רואים ומתנהגים עם אחרים
התמימות שלהם וחוסר הדעות הקדומות גורמים להם לראות אחרים כמו שהם, נכון שזה מסוכן, במיוחד אצל מבוגרים; מכיוון שלמדנו להסתיר את רגשותינו, אלה שהופכים אותנו לפגיעים או חושפים את כוונותינו לאחרים, אך לא לילד, הילד מוצג כפי שהוא. לילד אכפת רק מה חברו איתו (אם הוא מאפשר לו לשחק, אם הוא משתף, אם הוא צוחק) ומההרפתקאות שחיות יחד.
הצעצועים שלו
תמיד הרגשתי נטייה לסוגים מסוימים של צעצועים, לאלקטרוניקה, שעבורם יש לבנות משהו ואז יוכל לתקשר. הגעתי אליהם מאוחר, במיוחד אם אני שוקל כל פעם שאני צריך ללכת לקנות צעצוע ולראות את עצמי באותו גן עדן. אני יודע שצעצועים לא יכולים להיות תחליף עבורנו, שהדמיון של הילד הוא הצעצוע הטוב ביותר שלו, אבל אנחנו מדברים על דברים שגורמים לנו לקנא בהם, נכון?
גישה למידע
אם קשה להסביר לילד מושגים כמו חברות וחופש, איך אתה מסביר כמה מזל יש להם להיות מוקפים בכל כך הרבה מידע וכמה קל לגשת אליו? איך לגרום לו להבין כמה יש לו מזל שהוא מסוגל לקרוא סיפור שכתב אינדונזי צעיר שאולי אפילו לא הכיר בזמן אחר? איך להסביר שפחות ופחות ילדים מתים בגלל מחלות מכיוון שהמידע הופך לאמת יותר?
סבא וסבתא
ילדות אינה מובנת ללא סבא וסבתא, ללא אותם קטעי מפתח בחיי ילדי. מה לומר עליהם שעדיין לא אמרנו.
העתיד
למרות שהרבה פעמים הייתי רוצה לרדת מהעולם הזה ואני לא בטוח לאן אנחנו מתפתחים, אני מאמין שהעתיד המצפה לילדיי הוא מרגש להפליא ואני מקווה שאוכל ללוות אותם בתוכו לאורך זמן רב וממושך.
היו ילדים
כן, בכללותו. במחשבה שנייה, מה שהייתי רוצה להיות תמיד זה ילד.
