ישנם שני מקרים שונים: זה של ילדה בבית ספר במלאגה ושל ילד באחד מפונטוודרה. רוב הורי בתי הספר האלה החליטו לשבות את ילדיהםכלומר, הם לא הגיעו לשיעורים, לבקש שילדים עם צרכים מיוחדים ייזרקו מבית הספר.
סליחה? זה הדבר הראשון שעלתה לראש בעת קריאת החדשות. האם כאשר הדבר תומך בכל האמצעים להכנסת בית הספר של ילדים בעלי מגוון פונקציונלי, האם הדבר אפשרי? אבל כנראה שזה לא סתם. הצדקת ההורים היא שהילדים, שניהם מושפעים מהפרעות בספקטרום האוטיזם, סבל גם מהפרעות התנהגות שהסתיימו תוקפנות כלפי חבריו.
במקרה של הילדה בת 9 ממלאגה, ההורים השיגו את משימתם ובשל הלחצים, בסופו של דבר עזב את בית הספר. יום אחד, ב- 18 במרץ, הוא הלך לבית הספר אך בילה את היום לבדו, מכיוון ששאר חברי כיתתו ערכו שביתה בגלל "העמדות האלימות של הילדה".
לדברי הוריה, שחשים חסרי אונים לחלוטין, הילדה חיה גיהנום ו"פתחת פתולוגיות כתוצאה מתהליך זה. " "הסיטואציות שעוררו בכיתה לא היו בגלל הבת שלי. היא לא עוקבת. לא היו לה מספיק מורים לטפל בה, וגם לא הוכשרה מספיק."
מאז הילדה בבית, בלי לימודים, ואין פיתרון סופי למקרה.
המקרה של ילד פונטונטרה בן השמונה, המצב דומה, אך למרות שביתת בני גילו, הוא ממשיך לבית הספר במרכז. "הדבר היחיד שהם מצאו זה שיש להם בעיות קשב מיידיות." זה קורה שלפעמים הוא מאבד את העצבים שלו, וככל שהוא גדול יותר מדי פעם הוא פגע בילד. "
מה אם זה היה בנך?
המצב שהורים אלה חווים חייב להיות נורא, וכמובן גם של הילדים שנפגעו שחוו דחייה על ידי בני גילם. אבל אני חושב שכאן עלינו לעשות התעמלות של לשים את עצמך בעור של האחר. מה היית עושה אם בנך היה זה שנפגע? מה אם היית בצד השני? האם היית מאלץ אותם לגרש ילד עם צרכים מיוחדים מבית הספר מכיוון שזה סיכון אפשרי לילדך?
העניין הוא למצוא את הפיתרון הטוב ביותר לילד עם צרכים מיוחדים וגם לשאר חברי כיתתו. ודיון נוסף שנפתח כתוצאה מהמקרים הללו הוא: האם למרכזים יש מספיק משאבים כדי לטפל בילדים אלה כפי שמגיע להם, מבלי לסכן אחרים בסיכון?
