האם זה לא נכון שכשאתה קורא את הערך שכתבנו לפני יומיים והסביר שמחקר אישר שתינוקות מתנהגים יותר גרוע עם אמם, האם חשבת שזה נכון?
אל תדאג, אתה לא היחיד. גם אני האמנתי, כמו אלפי אנשים ששיתפו אותו ומאות עמודים שכמונו הסבירו את החדשות והפיצו אותם. ובכן, המחקר התגלה כשקר, בדיחה מהדף היומי של חדשות אמא שרבים מאיתנו עדיין מנסים למצוא חן.
הכל רומז שזה נכון (או כמעט הכל)
זה לא היה יום האפריל, לא היה זה יום השוטה באפריל זה גם לא היה היום של "בואו להמציא סטודיו ונבלה בדיחה". כי חוץ מזה, אם אתה מנסה להשמיע בדיחה, אתה מרכיב סיפור סוריאליסטי, משהו שמפתיע, משהו שגורם לאנשים להגיד "קדימה, זה לא יכול להיות נכון! או שזה נכון? האם זה נכון או שזה שקר?", לא משהו שכאמור רק אישר משהו שכולנו כבר יודעים: שתינוקות משנים התנהגות בהתאם למי שהם איתם.
לכן זו הסיבה שכאשר נודע לי שהכל היה בדיחה, נותרתי עם הפנים של "טוב, אבל אני לא מבין את זה", מכיוון שזה לא הגיוני או חסד כלשהו.
הם פרסמו רשומה בה נאמר כי אוניברסיטת וושינגטון ערכה את המחקר, כי החוקרת ק.פ. ליבוביץ 'לקחה מדגם של 500 משפחות וצפה בתגובת ילדים לסיטואציות שונות. הם השאירו אותנו עם דבריהם ואפילו עם הצהרות של משפחות שהשתתפו במחקר. הכל רומז שזה נכוןכי לא היה שום דבר מוזר בכל זה.
הדבר היחיד שעורר בי ספק לא היכולת למצוא את הפרסום. בכל פעם שאני מדבר על מחקרים אני מחפש את המקור לקרוא את מה שהוא אומר ולהציע את הקישור, אבל במקרה זה לא הצלחתי למצוא אותו. למעשה, בחיפוש אחר שם משפחתו של הסופר, הופיעו כמה פרסומים קשורים (יאללה, ישנם חוקרים ששמו שם ליבוביץ חוקר התנהגות אנושית). מתוך מחשבה שהוא יפורסם אחר כך או שהבעיה פשוט הייתה שלי, שלא מצאתי אותה, החלטתי לסמוך על הדף וכל כך הרבה אחרים שהופצו, ולפרסם את הערך.
עכשיו, יומיים אחר כך, אני מגלה דרך אבות וילדים, שפנו לעורך בדף ההוא, עם מי הכל היה שקר.
אבל ילדים כן מתנהגים אחרת עם אנשים.
זה נכון הסברתי את זה כ"מאשר ", מכיוון שזה קרה לכל ההורים, או מכיוון שאנחנו מכירים אנשים שמסבירים את זה. מי לא מכיר מישהו שאומר לך שילדיהם, עם סבא וסבתא, מתנהגים נהדר? או שהם יוצאים וכולם אומרים כמה הם טובים והם עונים ש"כן, אם היית רואה אותם בבית לא היית אומר את אותו דבר "?
אפילו בבית הספר, כפי שהסברתי את המקרה שלי, היכן שילדי הם ילדים דוגמניות ואז, בבית, מראים את עצמם כמו שהם באמת: ילדים. ושם אני משאיר את זה. ילדים. יכולתי לומר ילדים איומים, שדים קטנים, מפלצות בגיבוש, אבל לא. הם ילדים, וכשהם עם ההורים שלהם, באקלים של אמון, הם לא צריכים לפעול בשום דרך, אלא פשוט להיות כמו שהם.
שהם מתנהגים רע, הם בוכים, הם נדבקים, הם צורחים והם עושים התפרצויות זעם? בטח כך ילדים הרבה פעמים הם לא אוהבים משהו או שהם לא עושים מה שהם רוצים שתעשו. בבית הספר הם עם הרבה יותר אנשים ולמרות שלפעמים יש להם רגעים כאלה, אין להם כל כך הרבה זמן או הרבה בולטות לעשות את זה (חוץ מזה, המורים לא חושבים שהם שמים לב אליהם ככל שאמא או אבא יכולים לעשות), כך שזה בבית כשהם דורשים והיכן נוצרים סכסוכים נוספים.
איתנו הם ילדים ואיתנו הם משתמשים בכלים שיש להם ויודעים כדי לנסות להשיג את מבוקשם. ואני לא אומר את זה לא נכון. אני לא אומר את זה בצורה שלילית ומזלזלת בתוכנית "מניפולציה", אלא להפך. הם לומדים לנסות להשיג את מה שהם חושבים שהם צריכים. הם ללמוד לחשוב. הם לומדים לענות על צרכיהם, כשם שאנחנו מנסים לענות לשלנו בדרך שלנו.
ו הוא חיובי תנו להם לעשות זאת מכיוון שכאמור, הם חושבים ולומדים כיצד להשיג את המטרות שלהם. אם בין לבין אתה מחשיב שזה קורה, שהוא מתנהג בצורה לא טובה, שזה פוגע בך, שהוא קפריזי מאוד ולא מפסיק לבקש דברים, הגיע הזמן לבדוק את מערכת היחסים שלכם. ילד מאושר, ילד שמרגיש נאהב, ילד שמבלה זמן רב עם הוריו ואשר קיים איתם מערכת יחסים בריאה, אינו צריך לפנות לתשומת לב, לצעוק, או להתנהג רע, או לדרוש ממנו קנו דבר זה או אחר ברציפות (יתכן ותהיה מעוניין לקרוא את הערך "ילדים, אהבה וחומרנות"). יהיו לו הרגעים שלה, כמובן, אבל שום דבר שיגרום לך לחשוב שהילד שלך בלתי אפשרי.
אם זה יקרה, הגיע הזמן לשנות משהו. אולי עכשיו אתה פחות איתו? אולי משהו השתנה בחיים שלך? אולי אתה לא מתנהג כאם (או כאב) ומשאיר לו את כל ההחלטות, כשהוא מבקש ממך להפוך לאמא ולקחת אותן בשבילו? אולי יש לו בעיות עם אנשים אחרים או בסביבות אחרות והוא מנסה ליידע אותך כך? חשבו, ביררו, גילו כי אם ילד משתנה, אם אין לו קשר טוב איתכם, הוא אומר לכם, בלי מילים, "אני צריך שתקשיב לי, תבין אותי ותעשה משהו בקשר לזה".
תודה לחדשות אמא יומיות
רק הודיתי חדשות לאמא מדי יום על שהמציא את המחקר הזה, כי בזכותם הייתה לי הזדמנות לדבר על ילדים, הורים ועל התנהגותם בשני ערכים, בקודם ובזה, ולעזוב ככה כמה טיפים להורים שמבלים עם ילדיהם ושהם נכנסים לסחרור של צעקות, איומים ועונשים כשמה שהם צריכים לעשות זה ההפך, למצוא דרך התקרב ללב ילדיך ולמצוא את הטעות, את הכישלון, את האירוע שיזם את הקשר התחיל להידרדר ולתקן.
תודה, אך אל תעשו זאת שוב בבקשה. המחקר הוא שקרי אבל כבדיחה זה מופרך, כי יתכן וזה היה נכון. יאללה, אני בטוח שאם מישהו יתמסר לחקר תינוקות וילדים בהקשרים שונים, הם יקבלו אותן מסקנות, שההתנהגות עם האנשים הקרובים ביותר אינה זהה לאנשים פחות מוכרים. לא הכרתי את הדף שלך וזו הייתה הפעם הראשונה שקראתי אותו. הראשון והאחרוןכמובן.
תמונות | י.פ.י.
בתינוקות ועוד | ארן, הילד שהחליט בשנה שעברה אם ללכת לבית הספר או לא, שמח כל יום, ילדים שגורמים להקאות בלילה לא להיות לבד (מסקנות), ילדים שגורמים למחלה לקבל תשומת לב
